תוכן

ענין זיווג אב"א ופב"פ, והוא עפ"י משל הזוה"ק – "כמאן דזריק לעבדיה מאחוריו". והוא שבחי' פנים הוא עפ"י פשט "יאר ד' פניו אליך", והוא שפני השי"ת ע"ד משל – שאדם מדבר לחבירו, אינו מדבר ואינו רואה ממנו רק הפנים, ובפניו משפיע אליו כל מה שרוצה להסביר לו ולדבר אתו. ופני השי"ת הוא בחי' אמונה שלימה, שהוא הצינור שעל ידו מקבל העובד השי"ת כל ההשפעות הטובות שהיטיב השי"ת אתנו. ומי שהוא אינו רוצה לקשר עצמו וליישב בצלא דהימנותא (בצל האמונה), הרי נשאר בחיצוניות ואינו מקבל כלום. ולפעמים שמקבל העובד השי"ת ע"י שאר הבחינות, דהיינו חכמה דעת, זהו בחי' אב"א. ופנים הוא רק אמונה פשוטה ולא ע"י חקירות ח"ו. וז"פ הסברת פנים – להסביר את הפנים שהוא בחי' אמונה.