https://search.orhasulam.org/
- כתבי תלמידי בעל הסולם / הרב ברוך שלום הלוי אשלג / מאמרים / מאמרים לפי נושאים / מאמרי חז'ל / יומא / יומא פו ב
ענין זדונות נעשו כזכיות
תוכן
[והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות]
ענין זדונות נעשו כזכיות אפשר להבין אם באה לו איזו קושיא, שבטח שזה עון גדול שהקושיא הזו יכולה להביא לו שיפול ח"ו להקלי', הנק' תוהה על הראשונות. ואם הוא עושה תשובה מיראה, היינו שמחזק ע"א ולא מתפעל מהמחשבה זו, אזי נעשו לו כשגגות, היינו שאין לו חטא אלא שוגג. היינו שיותר טוב הי' אם לא היתה באה לו שום מחשבה זרה, אלא עכשיו שכבר באה, לא הי' לו ברירה אלא להתחזק את עצמו בקבלת עול מלכות שמים.
ויש ג"כ בחי' תשובה מאהבה, מה שהוא מקבל עכשיו את עול האמונה מחדש הוא מחמת האהבה, שהוא מקבל את העבודה מאהבה. ז"א שהוא שמח בזה שהשי"ת המציא לו את המחשבה זרה הזו, שע"י הוא יכול לקיים את המצוה הזו. שזהו דומה כשלהבת הקשורה בהפתילה, היינו שהמחשבה זרה נק' בחי' פתילה, היינו שרוצה להכניס פסול בעבודתו. ז"א שהמחשבה זרה נותנת לו להבין שמצד השכל והדעת אין לו מה לעשות בעבודתו ית'. ובזמן שהוא מקבל את המחשבה זרה ואומר שאין הוא רוצה לתרץ שום תירוץ, אלא כל מה שהדעת אומרת הוא נכון, רק שהוא הולך בדרך האמונה שהיא למעלה מהדעת.
נמצא ששלהבת האמונה קשורה בהפתילה של המחשבה זרה. נמצא שרק עכשיו הוא יכול לקיים מצות האמונה כיאות. נמצא שמאלה הזדונות היינו הקושיות נעשו לו זכיות, ז"א שאחרת לא הי' יכול לקבל שום זכוית מבחי' אמונה. וזה נק' שמחין ביסורים, הגם שיש לו יסורים מזה שהמחשבות זרות מצערים לו ומדברים סרה ורכילות ולשון הרע על עבודתו ית', מ"מ הוא שמח בזה, שרק עכשיו בזמן כזה הוא יכול לקיים בחי' אמונה למעלה מהדעת. וזה נק' שמחה של מצוה.
אסור לארמא ידי בלא צלותא ובעותא, וכמו"כ יש להבין ענין למאן דמגלה חטאין. שענין הבירור של בחי' מוחא צריך לראות מקודם שיהא מוכן לקרב, היינו שיהי' לו הכלי זיין המוכן, וכן, בכדי שיוכל לנצח את הקרב. ואם אינו מוכן לכך, אסור לעשות לו שום בירור שיתגלה החטא. ז"א שיתגלה שאינו מוכן לקבל עליו את בחי' מוחא. אלא צריך להכין את עצמו, שאם אין הגוף רוצה לקבל את בחי' מוחא, שימשיך על זה תיכף בחי' תפילה, שהשי"ת יעזור לו, שיוכל לקבל את העול מלכות שמים.
וזה ענין אסור לארמא ידו. ידים נק' בחי' השגה וקבלה. הרמת ידים שהוא מושך את עצמו מלהיות בחי' מקבל בין במוחא ובין בליבא בלי צלותא וכו', מטעם שלא תהי' אחיזה להס"א. אלא תיכף בזמן שהוא רואה שאינו יכול ללכת בדרך זו, תיכף יתפלל. ז"א שאם אינו יכול להתגבר עם בחי' יגיעה, אז יתגבר עם בחי' תפילה. אבל אם אינו מוכן לתפילה אסור לו לעשות את הבירור.