תוכן

זבחי רצון, הם שזובחים הרצונות לקבל. שלכן יש י"ד עיתים לרעה וי"ד עיתים לטובה, שהם כ"ח ימי החודש, וגם יש יום ממוצע שזה כולל כל ימי החודש. ולכן באים הי"ד עיתים דרעה מקודם, כדי שיהיה בקל לזבוח הרצונות, עד שלא ירגיש שום רעה. כי מי שעובד בבחי' ז"א, רק ע"מ להשפיע, אז אין לו זמן אפילו לקבל, דבשעה שהוא יום לנוקבא, דהיינו שז"א משפיע להנוקבא, אז אין בחי' יום לז"א רק בחי' לילה. וכן בשעה שהוא יום לז"א, אז בחי' לילה להנוקבא. לכן מי שבא ועובד בבחי' ז"א, אז הוא לילה להנוקבא. וכשמשלים הי"ד עיתים דרעה, אז נעשה שעירי חטאת שנעשה בבחי' שערות, ולא כעבותות העגלה. וז"פ הגמרא [מדרש רבה במדבר פרשה י"ב פיסקה ח'] שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של הלבנה. פירוש: דבשעה שהוא יום, ואורות החמה מאירין להנוקבא לא יכול להיות פגם בה. ובהשלמת העבדות בבחי' ז"א זוכין למוחין דאמא, שה"ס "אלקים מושיב יחידים ביתה", שבחי' אלקים שהוא אימא מושיב יחידים. פירוש: מה זה יחידים, רבים? רק על זה פירשה הגמרא: "מה אני יחיד בעולמי, כך הצדיק יחיד בעולמו". פירוש: שמתגלה היחוד, ונעשה היחוד קוב"ה ושכינתיה, שהצדיק שהוא בחי' קוב"ה משפיע ומיחד השכינה הקדושה, בס' שוכן ושכינה, שזה י"ד עיתים דטובה, בחי' יום לנוקבא.