תוכן

אסרו חג פסח תשל"ב

א) ענין הרע שיש בהאדם אינו נקרא רע, רק בזמן שמרגישים שזהו רע. ז"א בשיעור שהרע מונע אותו מלקבל טוב, בשיעור זה נקבעת מדת גדלו של הרע. כי מסדר העולם הוא אם אחד הפסיד לחבירו פרוטה, אינו נעשה לחבירו שונא בזה, כי פרוטה לא כ"כ חשובה שיהא כדאי לעשות עם השני עליה מריבה. ורק בשיעור שחבירו גורם לו הפסדים, בשיעור זה מתרקמת מדת השנאה, עד שאינו יכול לסובלו.
נמצא לפי"ז, בשיעור שיש להאדם חשיבות בתורה ובמצוות, באותו שיעור הוא יכול לקבוע את מדת השנאה להרע שמפריע לו לעסוק בתו"מ. לכן אם האדם רוצה לבוא לידי שנאת הרע, אז הוא צריך להרבות בחשיבות הרוחניות. ואז ממילא יקבל מדת שנאה, שתרחיק א"ע מלהתחבר עם הרע שלו, ע"ד הכ' אוהבי ה' שנאו רע. היינו בשיעור שיש להאדם אהבת ה', בשיעור זה הוא שונא את המפריעים לאהוב את ה'.