תוכן

ט' ניסן תש"ח פה ת"א יע"א "וסביביו נשערה מאד" (תהלים נ, ג)
ודרשו חז"ל, שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.
והענין הוא שכל הגבולים שישנם במציאות, הכל ע"י התחתון ז"א מצד המקבלים התחתונים, ז"א לפי הרגשת התחתון. ורק מלמעלה מסכימים להתחתון, שהתחתון גורם שיתמשך כך להתחתון. שהתחתון עם המחשבה דיבור מעשה שלו, גורם כך באותו שיעור, בהשורשים העליונים שישפיעו למטה.
לכן, אם התחתון על מעשה ומחשבה קלה נחשב אצלו כאילו עשה מעשה גדול, על הפסק רגע מדבקות ה' נחשב אצלו כאילו עבר על איסור דאורייתא החמור שבהחמורות - אזי גם למעלה מחשבין לו כן שהוא עבר באמת על איסור חמור. ובזמן שלמטה לא מרגישין כך למעלה לא מחשבין את מעשיו.
ז"א לא המצוות לוקחין חשבון גדול וגם לא העבירות שהם נשקלים זה כנגד זה. שאין לומר שהמצוות שלו יש להם ערך גדול ולהעבירות ערך קטן משום שלהם מידה אחת.
כי לפי התענוג מהעשיית המצוה, כך הוא ערך היסורים של עשיית העבירה. ואמר משל על ערך הרגשה שהוא משל ומציאות אמיתי, לאדם שעשה עבירה חמורה נגד המלכות ודנו אותו לעשרים שנה עבודת פרך, ולגירוש מהמדינה למקום נידח. ותיכף קיימו המלוכה את הפסק דין ושילחו אותו למקום רחוק מהמדינה לעיר נידחת אשר בקצה תבל, ושם מצא עוד אנשים שנתחייבו מדין המלכות להיות שם בבית האסורים. והאיש הזה נחלה על בחי' הזיכרון, ששכח שיש לו בית ואשה וילדים ואנשים ומכרים, רק חשב שכך הוא העולם כמו שרואה ומרגיש עכשיו.
ושם למדו אותו חוקים, כדי שידע עוד פעם לשמור את חוקי המלך, ולידע איך לתקן מעשיו כשיוציאו אותו ממקום הזה. וכשהוא למד בספרי המלך, ראה שמי שהוא עובר על מצות המלך אזי שולחים אותו לארץ גזירה רחוק מהישוב. והוא מתפעל מהעונש, ויש לו הרבה תרעומות על החוקים האלה, שלמה כל כך דנין את האדם בחומר הדין, אבל אף פעם לא יעלה בדעתו שהוא בעצמו הוא העובר על מצות המלך, וכבר דנו אותו בחומר הדין וכבר הוציאו את הפסק לפועל. בשום אופן לא ירגיש זה מטעם שיש לו את השכחה, ששכח שיצא מהישוב.
וע"ז נאמר: "וסביביו נשערה מאד". שהאדם למטה צריך על כל צעד ושעל לתת דין וחשבון, שהוא בעצמו כבר עבר את מצות המלך, וכבר גרשוהו מהישוב. וע"י רבוי המעשים, מתחיל לפעול אצלו בחי' הזיכרון, ומתחיל להרגיש איך שהוא נתרחק כל כך מהישוב העולם, ומתחיל לעסוק בתשובה. עד שמוציאים אותו ומחזירין למקום ישוב הארץ. והרגשה זו נעשית דוקא ע"י עבודת האדם, שלאט לאט לפעול בו הזכרון ומתחיל להרגיש איך שנתרחק ממקורו ושורשו.