תוכן

היות שמלכות קבלה כל האור, שהיה ברצון המאציל לתת, שזה מכונה, ממלא כל המציאות, ורצתה לקבל עוד תענוג. והיות, מבחינת קבלת האור, אין מה להוסיף, לכן נתעוררה לקבל תענוג על ידי, שהיא תהיה משפיעה. וכמו שהבורא הוא מקור התענוגים ויש לו שמחה, מזה שהוא משפיע להעולמות, כמו שכתוב לא היתה שמחה לפניו, כיום שנברא בו שמים וארץ. לכן מלכות, לאחר שקבלה הכל בבחינת ממלא כל המציאות, עלתה לפניה מחשבה, שהיא תקבל תענוג מזה, שהיא משפעת להבורא. לכן אמרה, על מנת לקבל אני לא רוצה אלא רק בעל מנת להשפיע אני אקבל.