בימי גלות בבל היתה השכינה אב"א, וצריך לבנותה לשתחזור פב"פ, וזה על ידי או"א שנכנסים בתוכה ובונים אותה, והנה יסוד אבא הוא ארוך ויוצא מתוך יסוד אימא, וכשהוא בז"א - נכנס בתוך היסוד שלו גם כן, ולא כמו יסוד אימא המסתיים בחזה. וגם כשהוא בנוק' כן הוא מגיע ביסודה, אבל היסוד שלה קצר, ואותו חלק יסוד אבא המתלבש בו יוצא עוד ממנו, ומזאת הבחינה נמשכה ויצאה נשמת מרדכי הצדיק. והנה זה הענין נעשה כבר סמוך אל הגאולה, והמן הרשע רצה לבטל בנין הנוק' הזה, ולבטל מרדכי. ומרדכי היתה נמשכת אליו הארה מזאת הבחינה, שרש שלו, שכבר נמשכה ונתקיימה זמן רב. והמן שנתקנא בו היה רוצה לבטלו, ולבטל כל התיקון. והקב"ה עשה נס - שהתחילו המוחין לחזור בז"א, וה"ס "נדדה שנת המלך", וגם לא נתבטל מפני זה מרדכי, כי נשארה אותה הארה מאירה בתוקפה. והמן נחלש ונפל לפניו, ולא יכול להרע אל היהודים, שכבר נתעורר מלכו של עולם, ומרדכי נתגבר בהארתו ושלט, והגדיל להושיע את ישראל. ואסתר היא המלכות, שהיתה למרדכי לבת ולבית, בסוד תיקון הנוק'. ומשם והלאה הוקבעה שמחה לדורות, שבכל שנה ושנה בזמן הזה יאירו כל האורות האלה אשר האירו אז בשכינה בהבנותה, ואף אחרי חזרתה פב"פ, הוא שנאמר; וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.