תוכן

ידוע שע"י השבירה נפלו ניצוצין דקדושה לבי"ע, ושם בבי"ע אין הם יכולים להתקן, לכן צריכין להעלותם לאצילות. ועי"ז שעושים מצוות ומעשים טובים, בכוונה עמ"נ להשפיע נ"ר ליוצרו ולא לעצמו, מתעלים הניצוצין הללו לאצילות, ואז הם נכללים במסך דעליון שבראש המדרגה, ששם נשאר המסך בנצחיותו, ואז יש זווג על המסך בהתכללות הניצוצין, ונמשך אור העליון בכל העולמות, כפי שיעור הניצוצין שהעלו.
וזה דומה כמו בהזדככות הפרצופים דעקודים, שלמדנו שבעת הזדככותו [של המסך] שהאור נסתלק בסיבתו, אז המסך דגוף עולה ביחד עם הרשימות לפה דראש. והטעם, משום שבעת שהתחתון מפסיק לקבל, אז נק' שנזדכך מעוביותו. לכן יכול המסך דגוף לעלות חזרה לפה דראש, משום שכל ירידתו למדרגת גוף היתה משום שהאור התפשט מלמעלה למטה, היינו לתוך כלים דקבלה. והראש נבחן תמיד שהוא בחי' ממטה למעלה, היינו בהתנגדות להתפשטות, ומשום כך בעת שהגוף מפסיק לקבל את האורות מלמעלה למטה, מסיבת חסרון המסך שנזדכך ע"י הביטוש דפנימי ומקיף, נבחן שהמסך דגוף נזדכך מעוביותו ועולה עם הרשימות לראש.
כמו"כ בעת שהאדם עוסק בתו"מ ע"מ להשפיע ולא לקבל, אז עי"ז הניצוצין עולין למסך שבראש שבעולם האצילות, (והם עולים ממדרגה למדרגה, עד שבאים לראש דאצילות) וכשנכללים במסך הזה ויוצאת קומת האור לפי בחי' גודלו של המסך, ניתוסף אור בכל העולמות, וגם האדם שגרם את השבח למעלה, מקבל הארה בזה שהשביח למעלה בעולמות.