א) הנה הספירות הם מדותיו ית׳ המדות שחידש לעצמו לצורך הנבראים שאינם מדות לפי ענין שלימותו ומציאותו האמיתי הקדום אלא מדות מחודשות מרצונו וחפצו לפי מה שמצטרך לנבראים שרצה לברוא, והם כלל כל התארים המתיחסים לו ע״ש פעולותיו בכל [אצ״ל: ככל] מה שנבחן בפעולותיו ד״מ הממשלה הרחמנות הכעס המשפט החנינה הידיעה וכל שאר הפעולות הרבות שהוא פועל, אמנם צריך לדעת כי הנה אלה המדות בנפש האדם, הם תכונות חקוקות בה ממש אך באדון ב״ה לא יכין לדבר כן וא״א לנו לומר שהם תכונות בו, כי התכונה הוא ענין נופל רק בנבראים לא בבורא, אמנם אלה המדות בבורא אינם אלא מיני השגחה שהוא משגיח והארה שהוא מאיר אל נבראיו, והיינו כשנזכיר ד״מ רחמנותו של האדון ב״ה, אינה תכונה בו ח״ו אלא היא מין הארה א׳ שהוא משלח ממנו השגחה שהוא משגיח פעולה שהוא פועל, וכן הכעס וכן החנינה וכן ידיעת הדברים וכל שאר התארים שנתאר לו לפי פעולותיו כלם מיני הארות שהוא מאיר בדרכים שגזר וחידש לפי ענין הנבראים שרצה לברוא, נמצא שאין הספירות דבר חוץ ממנו ית׳ אלא הם מדותיו ממש רחמנותו חנינותו משפטו צדקתו וכיוצא בזה, אך אין רחמנותו וחנינותו ומשפטו תכונות בו כתכונות בנפש אלא מיני הארות שהוא מאיר ומיני השגחה שהוא משגיח, שהרי למין הארה א׳ והשגחה א׳ נקרא חסד ולאחרת דין ולאחרת רחמים וכן כל שאר הפרטים, ואמנם עיקרם של ספירות הם התפשטות קדושה וזיו עליון ממנו ית׳ שהוא המקור הנעלם הבלתי מושג כלל ואלה כלם הם זיו מקדושתו עשוי לערך התחתונים שיהנו בו ע״ד ונהנים מזיו השכינה אך זה הזיו עצמו הוא כלל הארות מתמשכות בסדר נימוסי שנולדות מהם הפעולות שנולדות, וחוזרים להיות מדותיו ית׳ כמ״ש כי עכ״פ אין המדות בו אלא מה שהוא עושה בהארתו והשגחתו, וכלל ההארות האלה נכללים בעשר, וכל חוקותיהם הולכים על פי הסדר הזה, ויש לנו להבחין מיני ההארות האלה לפי הנולד מהם וקשריהם והיחס שבין מין למין וזה מה שאנו מפרשים בחכמת הקבלה, והנה מכלל מיני ההארה הזאת בכל פרטיהם יוצאת התולדה שהיא כלל הבריאה הזאת בכל משפטיה, ולא עוד אלא שהבריאה עצמה הנולדת היא עצמה דוגמא אל כלל מיני ההארה שמוציאים אותה, שחלקי הבריאה מקבילים אל מיני ההארה בכל פרטיהם, והנה הם כלם מיני הארה אשר להם יחס זה עם זה לפי דרך ההשפעה וההארה, ומהם נמשכים האיכיות והעצמים בטבע לפי ענין הנבראים, עד שנזכיר בספירות כל מה שנזכיר בנבראים לא מפני שהם בם כמו בנבראים אך הם ענינים בספירות לפי דרכם שהם הם כענינים ההם עצמם בנבראים לפי דרכם ד״מ נזכיר דיבור בין ספירה לספירה או חיבוק וכיוצא, לא שהספירות ב׳ גופים שידברו זה עם זה, אך יש מין התקשר ספירה בספירה בחלק מה, שיצא מגבול ההארה א׳ ויכנס בגבול ההארה האחרת, שתולדת זה ההתקשרות בנבראים הוא הדיבור היוצא מן המדבר אל השומע וכן כל כיוצא בזה שהענין א׳ אך בזה כדאיתיה ובזה כדאיתיה והתחתון תולדה מן העליון אך כראוי לו.