תוכן

זאת חנוכה תש"ח
ענין ניגון ה"ס מזונות של בחי' החי, ובחי' שכל הוא מזונות של המדבר. שלפעמים יש שאינו יכול לבוא אל המטרה עם בחי' השכל, שעדיין אין לו הזכות להיכנס במדרגה כ"כ, אבל במדרגה יותר קטנה הוא יכול לקבל, היינו עם בחי' החי שה"ס הניגון אפשר לו להיכנס. וזה נוהג בכל מדריגה ומדריגה, תמיד יש צד הנגלה וצד הנסתר, את צד הנגלה מקבלים עם בחי' החי, ואח"כ, זוכין לבחי' נגלה, ומקבלים את בחי' המדבר, היינו בחי' השכל.
בחי' החי מיוחסת לבחי' בהמה, ולבהמה יש יתרון על האדם, שלבהמה יש מוח דמיוני בריא וחזק, משא"כ להאדם, מח הדמיון שלו לקוי. ומטעם זה במח הדמיון שלו יש ספקות ופרצות, ולסתום אלו הפרצות צריך לסתום עם שכל. נמצא שהחסרון שיש בהאדם מצד מח הדמיון שלו, זה גורם שיחזק את עצמו עם השכל, ז"א שנעשה נצרך להשכל ובלי צורך אין ממשיכים שכל, יען שהשכל אינו עצם בהאדם, אלא שהוא דבר חיצוני, וצריכין איתו להמשיך לתוך הגוף. והמשכת השכל היא רק במקום שיש ספקות. אבל מי שאין לו ספקות בדעתו, אז אינו מסוגל להמשכת השכל, כי רק זה הכלי לשכל.
מתוך שלא לשמה באין לשמה, כי ענין הניגון הוכן מראש שעי"ז יוכל האדם להתקרב, במקום שאין יכול להתקרב עם בחי' שכל שנק' מדבר, אז הוא מקרב עצמו עם בחי' החי, שה"ס הניגון שנוהג גם בבעלי חיים. ויש ניגון שהוא ע"ד האיסור, דהיינו בתאטראות. ויש זמרה שהיא ע"ד מה בכך, דהיינו בזמן שעושה איזו עבודה הוא מזמר, כדי שהעבודה תהיה יותר בזריזות. ויש מי שמזמר בדברי תורה ותפילה, כמו חזן ביהכנ"ס, שימצא חן בעיני אנשים. ויש מי שמזמר לפני ה', שרוצה להתקרב לה'.