תוכן

בשיעור הראשון של שנת תש"י לאחר שהחלים ממחלתו, אור ל- ו' שבט תש"י
"את הכל עשה יפה בעתו" [קהלת ג' י"א] וצריך להבין: הלא אנו רואים גם דברים שאינם יפים, ושיש להם מציאות בעולם. והענין הוא, כי בזמן שהאדם עושה תשובה [מאהבה], אזי הזדונות נעשו לו לזכויות, ואז הוא מחפש אחר זדונות בכדי להחליפם בזכויות, כמ"ש [ירמיהו נ' כ']: "ביום ההוא יבוקש עון יעקב ואיננו", וממילא מובן שאפילו הדברים שגרמו לו את הזדונות ג"כ נחשבים לטובות, כי הם גרמו לו את הטוב, ואז נק' "יפה".
ובזה מובן מאמר חז"ל [קידושין מ' ע"ב]: "עשה מצוה אחת מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות". ונשאלת השאלה: הלא אנו רואים שיש צדיקים בדור, ויחד עם זה עדיין הרֶשַע לא נפחת, ועומד כמקודם לכן.
אלא כנ"ל, שהאדם בזמן שעשה תשובה [מאהבה] שזדונות נעשו לו כזכויות, ממילא שהכריע את עצמו לכף זכות, וכמו"כ את כל העולם כולו. והוא מסיבה, כי האדם לוקח את מחשבותיו ומעשיו מכל העולם בהכרח. ומובן שהעולם גורם לו רק פירוד, שבכל מקום שהוא מסתכל על העולם הוא רואה רק דברים שמביאים לו לידי פירוד, שהוא בחי' זדונות. וכשעשה מצוה אחת, היינו שזכה לבחי' תשובה הנקראת "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש", שאז הזדונות נעשו לו כזכויות. וכנ"ל שכל הדברים שגרמו לו להזדונות גם הם נקראים זכויות. נמצא שכל העולם כולו שגרמו לו מקודם בחי' זדונות, נעשו לו עכשיו כמו שגרמו לו טובות. נמצא שהוא הכריע אותם לכף זכות, שע"י המצווה שהוא עשה, ואותם דברים שהיו נחשבים מקודם לדברים רעים, ע"י המצווה הכריע אותן שיהיו נחשבים לדברים טובים.