חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

ענין הכרובים

תוכן

...כי הם היו כרובים, והיו פורשי כנפים. ותבין כי הכרוב הוא פני אדם, (עיין יחזקאל י, יד: חגיגה יג:) אך אנפי זוטרי, כי אפי רברבי הוא יוד קא ואו קא עצמו, ואנפי זוטרי הוא הרבוע שלו, שהוא שפל אליו וקטון לפניו. אמנם האמת הוא, שהארון נושא את נושאיו (סוטה לה.), כי המלאכים הם הנישאים מן השכינה, שהם משרתים אותה, ועל כן להראות הענין בבירור למטה, היו הכרובים למעלה מן הארון להראות נישאים ממנו, והכנפים שלהם סוככים על הכפורת, כי כך הם מכסים בכנפיהם את השכינה כנ"ל. וצריך שתדע כי כל אלה יוצאים בבחינת זכר ונקבה, בסוד זו"ן, ועל כן היו שנים ופניהם איש אל אחיו. וסוד הענין כי השכינה נתקנת בסוד נצח הוד, ובסודם מתפשטת למטה להנהיג העולמות, והם עצמם סוד זכר ונקבה. והענין כי היא יורדת לפעמים בסוד ימין ולפעמים בסוד שמאל, ולכן שני כרובים הם א׳ בסוד זכר לימין, וא׳ בסוד נוק׳ לשמאל. ואלה הם שרש הכרובים, כי כמה כרובים מתפשטים מהם לפי הבחינות הפרטיות. וברדת השכינה בסוד חסד, תרכב על הכרוב שמצד נצח, ותקח משם כרוב אחד פרטי העומד לפי בחינת ההנהגה ההיא, וכן להיפך. אך באמת הם תמיד בהסכמה אחת, כי יסכים הוד לנצח או נצח להוד. על כן (שמות כה, כ): "ופניהם איש אל אחיו"; ומן השולט תשתמש לירידתה.

 

והנה עתה אמר לאליהו (זהר שם) שיעשה כרוב תחתיה - כרוב פרטי, לפי בחינת ההנהגה ההיא, ועל כן כל סדר הירידה כמבואר במאמר. וצריך שתדע כי סוד העליה והעפיפה בשם מ"ב, וסודה ו"ו, והיינו (ישעיהו ו, ב) "בשתים יעופף", כי שרש הכל ו׳ שהוא ת"ת. ואח"כ בהיות הו׳ הזאת מכה בו׳ השנית, שהוא יסוד, נעשה ו׳ פעמים ו׳, והם ל"ו - כלם מ"ב. והו׳ הראשונה היא אבגיתץ (זהר שם), והל"ו היוצאים ממנו הם שאר השמות, וזהו סוד (ישעיהו ו, ב) "שרפים עומדים ממעל לו", בסוד הל"ו שבו׳ השניה כנ"ל, שש כנפים בסוד הו' הראשונה. ואעפ"י שאלה הז׳ שמות מתפרשים בסדר אחר - בסוד הז"ק, אמת הוא, אך שרש התנוצצם הוא מכאן, אלא שמתפשטים תחת הנהגת הז"ק להנהגת העולם, כי נשארים האחד לחסד, והשאר בשאר מקומות, והבן היטב. והנה הכל צריך שיהיה בסוד השם יקוק ב"ה, על כן מזכיר הכל, י"ק באו"א, ו׳ בשית גדפין, ה׳ דילה; באות זה יורדת ומנהגת בסוד (מנחות כט:) "בהבראם - בה׳ בראם".

 

 

*בכ"י יש כאן מקום ריק כרוחב מלה.       

 **כאן חסר בכ"י דף או מספר דפים. כשומר הדף כתוב: הנתקן. מכאן והלאה - כ"י של מעתיק אחר.

ויש עוד המלאכים של הצדיק שהם סוד החיות סומכי הכסא (זהר שם). והענין, כי יש שרפים ויש חיות, וסוד הענין, כי מצד הת"ת נמצאים השרפים בסוד העליה והירידה כנ"ל, ומצד היסוד נמצאים חיות שנקראות על שמו צדיק חי עולמים, והם סוד החיות הנושאות את הכסא, והם להמשיך פעולת ההנהגה בעצמה למעשה. ולכן אומר "אסמיכו לה כחיון דסמכין לכורסייא דעל גבייהו דהא דאצילות דשמא יקו"ק איהי סמיכת" וכו'. וסוד הענין, כי אות ה׳ שבשם סודה שכינה על ד׳ חיות, הרי ה׳. ובאמת החיות הם למעלה בספירות, ואלה הם מלאכים כמו החיות העליונות שנבראות נושאות, והם נשואות. ואף על פי ששרפים וחיות מתפרשים בסודות אחרים, זה גודל לאלקינו שדבריו כפטיש יפוצץ סלע, כלם אמת וצדק, אין בהם נפתל ועקש. והנה זאת הה"א היא עומדת להתפשט בעולמות ולסבול את משרתיו, ואינם יכולים להתנועע אלא בכחה, ועם כל זה אם יש אלה הכלים הראוים לה היא מתפשטת עליהם, והם חיים בה, ומתנועעים בתנועה הראויה להם; ואם לא אינה מתפשטת. והנה כשהיא מתפשטת ושורה על כליה, אז כדי להקים התיקון ולקיימו נחית עילת העילות, וסוד זה הוא שם מ"ה, שנקרא שקיו דאילנא כנ"ל, שהוא שרש האצילות כולו. וזה צריך שיהיה מאיר להעמיד כל דבר על תלו, והוא סוד אדם, בסוד (ישעיה נב, יג) "וגבה מאד", שצריך זה להאיר להעמיד התיקונים הניתקנים. אך כשאינה מתפשטת, נא׳ בה (איכה א, א) "איכה ישבה בדד".

 

והנה משה הוא שקול כס׳ רבוא (זהר שם), ובאמת הוא משלים בעד כל ישראל, ועל כן שמו ראשי תבות (תהלים לג, יד): "ממכון שבתו השגיח" (זוהר שם), כי על ידו הקב"ה משגיח על כל ישראל, והוא מתקן בסוד תורה נביאים וכתובים, והכל בתיקון הראוי לסוד העליה בבחינת נחמות והילולים. והוא אינו מתגלה אל ראשי הישיבות, כי הוא נסתר בתוך הס"א, ואינו מאיר באור הראוי לו. ועל כן התפלל עליו ר"ש, והשביע גם הוא לאליהו שהיו מדברים עמו, ואמר (זהר שם רפ"ב:): "גלי ליה וכו' דיודי לך קוב"ה עליה ויסתלקון בנוי בגיניה", כצ"ל.

 

ואודיעך, שכמשפט השכינה בגלותה כך משפט הנשמות האלה הנודדות אחריה, כי בזמן שיש גלות לה יש להם, ובזמן עליתה - עליה להם. והנה התפלל והשביע לאליהו לחזקו בתיקון שיגלה מיד (זהר שם) ולא יצטרך להמתין, כי יש תיקונים רבים שאינם מתגלים אלא לאחר זמן מה, וזה שנעשה באותו היום - תיקון שהיה לו להגלות מיד.

 

ועתה ראה ראית דברי הרשב"י עד היכן הם מגיעים, וכי דברים צדיקים הם, ועוולה לא נמצא בשפתיו ח"ו, כי הכל בקדושה ובטהרה כליל לה׳ המה (תהלים קמד, טו) "אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלקיו". ומאשר שמעת, תדין על אשר לא שמעת. כי כאשר הסירותי רגלך מנתיב לא ישר, ועל דרך אמת העמדתיך, אם לב חכם לך את הכל תבין לאשורו.