התפילה כמו כן מסודרת על פי סדרי פעולות המאציל, הצריכות להתעורר לצורך הענין אשר אנו מתפללים עליו. ולכן נכוון במלות התפילה לעורר פעולת המאציל עתה בדרך זה, ועתה בדרך זה לפי הצורך; וזה אינו רוצה לומר אלא לעורר המאציל לפעול כך, כי הכל אחד - אם תאמר לעורר פעולות המאציל או לעורר המאציל לפעול; וכאדם האומר לחבירו: אחלה מידת טובך שתעשה הדבר הזה, ואינו אלא - אחלה אותך שבמידה טובה תעשה הדבר הזה, כן הוא לכוון בספירות, שאינם אלא פעולות המאציל.
ובאמת כאשר
בדרך כבוד נדבר אל המלך, באמרנו אשתחוה
אל הדר כבוד
הודך, אכף אל רום ממשלתך, ורוצה לומר
- אליך; כן נדבר
לפני המאציל בדרך
כבוד בהזכירנו פעולותיו, ובכווננו בם. מה
שלא היה כך אם היו
דברים זולתו - מלאכים או אפילו כלים, כי לא היה
המאציל ב"ה רוצה שנתפלל לאחרים בעבורו. אבל שנזכיר
גדולתו בדרך כבוד על שם
מעשיו, לבלתי ישיאנו לבנו להזכיר שמו הגדול, אשר אין
לנו אפילו שם מספיק להזכירו
- זה
ודאי דרך רצוי לפניו, וראוי ונכון מאוד. אף
כי הכין הוא פעולותיו להיות מתנהגות
על פי מעשינו,
וכאשר הכין לנו - אנו באים לפניו להזכירו
בשם הפעולה אשר רצה לפעול
עמנו.