תוכן

כשהולד יוצא לאוויר העולם, הוא צריך לקנות שני כוחות:
א) כח של הרצון לקבל,
ב) כח של רצון להשפיע.
ולזה ניתן לנו לעשות להולד שני חיתוכים:
א) חיתוך הקשר שיש מטבור התינוק להאם, שעל ידי זה הוא נעשה "נפתח הפה ונסתם הטבור". כשהפה סתום, אזי עדיין אין לו שום רשות בפני עצמו, אלא שהוא אוכל מה שאמו אוכלת, כי ענין אכילה הוא סוד בירורים, שעל ידי הבירורים קונים חיות. ויש חיות דקדושה וכן להפך. וזה נקרא כח עליון עליו.
ב) לכן על ידי החיתוך הקשר עם האם, הוא קונה את הרצון לקבל, אבל אינו קונה את הרצון לקבל בפעם אחד, אלא על ידי זמן של י"ג שנה. וחיתוך השני נעשה ליום שמיני ללידתו, שעל ידי חיתוך הזה, שהוא הסרת הערלה, הוא קונה את הרצון להשפיע. וזמן של רכישת קנין זה, מתחיל מי"ג שנה ואילך.
וההפרש בין קנית הרצון לקבל לקניית הרצון להשפיע הוא, כי הרצון לקבל נקרא בחינת מעשה של הקב"ה, היינו מצד מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו. לכן האדם מוכרח לקנות את הקנין הזה מקודם, היות שזהו עיקר המטרה. וקנית הרצון להשפיע נקרא מעשי בשר ודם, היות שזהו רק תיקונים מצד התחתונים, היות שאין התחתונים רוצים בנהמא דכסופא, הנקרא פירוד מדביקות ה'.
לכן האדם צריך לתקן את עצמו, שיהיה כלי מוכשר לקבל את מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, וכל זמן שאין האדם מגיע להשיג את בחינת ההטבה, הנקראת אשריך בעולם הזה, כמו שכתוב עולמך תראה בחייך, זהו סימן שעדיין לא הכשיר את עצמו שלא יהיה נפרד בעת קבלת התענוג. לכן עדיין לא נבחן זה לבחינת אשריך בעולם הזה.
ומשום זה, נקרא קנין של הרצון להשפיע בחינת מעשים של בשר ודם, שהוא פעולה מצד התחתון, כמו שכתוב שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, כי הקב"ה הוא יכול רק לתת, ונתינת ה' מוסיף רק אהבה. אבל שלא לקבל - זוהי פעולת האדם. וזה על דרך הכתוב, גמירי משמים מיהב יהבו משקל לא שקלי, שהקב"ה הוא רק נותן ולא מקבל. לכן פעולת השפעה של התחתון נקרא מעשי בשר ודם.
וזה ששאל טורנוסרופס הרשע, איזה מעשים יותר נאים: של הקב"ה או של בשר ודם?