לו) ענין הדמיונות הנבואיים, הוא שהב״ה מראה הארתו לנביאיו בדמויות נבואיים ומודיע להם בזה מדותיו והנהגתו וכפי מה שרוצה להראות להם מהנהגתו כך מראה להם דמויות ואם ירצה להראות להם ענינים שונים מהנהגתו יראה להם דמויות שונות וכמ״ש במדרש פנים בפנים מלמד שהראה להם פנים מסבירות פנים שוחקות וכו׳ אע״פ שאתם רואים כל הדמויות הללו, ואמנם כפי טבע הדמות כך הוא המובן בו, וזה העיגולים והיושר, כי בהראותו לנביא השתלשלות הכחות התומכים את העה״ז שכל כח עליון תומך את הפחות ממנו יראה לו עיגולים בתוך עיגולים, ועה״ז במרכזם וברצותו להראות הנהגת המדות לימין לשמאל ואמצע יראה לו כל היושר המתחלק לחד״ר בסוד דמות אדם וכל ההתלבשות שבו, שבהראותו המדות המתקרבות יותר אל שלימותו והמתרחקות יותר יראה לו המדות אלו פנימיות ואלה חיצוניות ע״ג, ואם ירצה להראות לו כל המדות האלה יראה לו כל המראות האלה ואע״פ שיהיו המראות כמו מכחישות זו את זו הא לא אריא שהרי הכונה היא להודיע המדות המובנות במראות ההם, והנה מלכות היא הנקראת תמונת ה׳, כי היא שרש התמונות של הנבראים שהם ענפים מן המדות העליונות בהיות שרצה האדון ב״ה להעתיק הנהגות מדותיו ועניניהם אל התמונות של הנבראים אך שרש התמונות האלה לפי חק ההעתק הזה הוא מלכות, ואין הנביאים משיגים האורות העליונים אלא מצד העתקם אל התמונות ונמצא שאין משיגים אלא מלכות וממנה משכילים ומשיגים האורות העליונים והוא הענין המבואר פעמים רבות בזוהר ובתיקונים בסוד כי אם בזאת יתהלל המתהלל וזה השער לה׳, בילאו"א.