תוכן

י"א כסלו תש"ח
ענין הברכות. מה שיצחק רצה לברך את עשיו הוא, שענין הברכות ה"ס שרצה להמשיך את בחי' גמר התיקון, שיהיה ברשותו של עשיו. שגמר התיקון, היינו שיאירו הג"ר דאורות, והכלים להג"ר הם רק ברשותו של עשיו, שהוא בחי' קו שמאל. לכן שהקב"ה יודע שלא כך הסדר, אלא שאפי' הג"ר הללו צריכים להיות מתוקנים בבחי' ג' קוים, לכן רבקה שה"ס הבינה, הכינה אותו עם הלבושים של עשיו, היינו עם הקו שמאל, שגם הוא יהיה מוכשר להמשכת הג"ר, ומ"מ "הקול קול יעקב", שיחד עם החכמה יהיו לו חסדים.
וזה ענין שאמר [יצחק (בראשית כ"ז כ"ז)]: "ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'", שענין ריח ה"ס ממטה למעלה, משא"כ כשבא עשיו אזי כתוב: "ויחרד יצחק חרדה גדולה", היינו שראה שאין לו שום חסדים, לכן אמר "גם ברוך יהיה", היינו שהסכים בדעת, שאין עשיו ראוי לברכות, אלא יעקב. מטעם שאצל יעקב יש שניהם, חכמה וחסדים. וזה ענין "הצד ציד", כי זה כלל שצריכים להמשיך מדריגה שלימה ג"ר וו"ק, אלא בעת קבלת השפע, צריכים לקבל רק הו"ק.
וזה ענין כשרוצין לאכול בשר, צריכין לצוד בשר חי, (שאל"כ הוי נבלה ואסור לאכלו.) ואח"כ צריכים לשחוט, דהיינו להעביר את עצם החיים שלו, ומה שנשאר אז, רק הבשר, ורק זה מותר לאכול. שאל"כ הוי אבר מן החי היינו שצריכים להעביר את הג"ר ורק הו"ק לקבל, אבל להמשיך צריכים מדרגה שלימה.
יש עצם החיים ויש בחי' קיום החיים. כמו בגשמיות נולד אדם, הוא עצם החיים, ובכדי להמשיך את החיים הגשמיים צריכין להמשיך מזונות בכל יום אכילה ושתיה. כמו בגשמיות ברוחניות, צריכין להמשיך מוחין ע"י תורה ועבודה בכל יום, שלולא זאת נפסקים החיים הרוחניים.
יש שני סדרים שממשיכים את הג"ר לאחר הצ"ב: א' ע"י זווג ע"ב ס"ג, ב' ע"י התלבשות בבחי' לבושים דמלכות, ז"א הלבושים שהם בחי' מלכות הנק' צ"א, שאח"כ בצ"ב נעשו הלבושים לבחי' המקיפים, וע"י התלבשות בהמקיפים הם ממשיכים את הג"ר. ז"א שמבחי' הלבושים דמלכות, אין המלכות ראויה להיות במקום בינה, אלא במקום פה, וכשהזווג נעשה בפה, אז יוצא בהמדרגה בחי' ג"ר.