תוכן

מוצאי יוה"כ מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל
בענין נצח והוד. כתב הרב שרק משלישין עליונים שבהם נעשו לבחי' חסד וגבורה, וב"ש תתאין נשארו למטה.
נצח והוד נקראים "תרי סמכי קשוט". שענין סמכין היא בחי' סמיכה של אמת, והם נקראים ב' רגלין, שבכל מקום שהרגל דורכת היא עושה סוף על הדבר. רגל פירושו הרגל ורגילות, שכל מעשיו שהוא עושה נמשכים מצד ההרגל, וזוהי הסמיכה שלו, וזה נקרא רגל ימין. ורגל שמאל נקראת בחינת מרגל שהיא מְכוּוֶנֶת כנגד ההרגל, שענינה שהוא מרגל את הארץ לראות את האמת, היינו אם זה נכון כל מה שהוא עושה מצד ההרגל, אם זה כדאי, אם יש בזה איזה ממש, במה שהוא רגיל כל ימי חייו.
ומב' רגלים אלו הוא בא לבחינת רגל, שענינו "חייב אדם להקביל את פני רבו ברגל" [ר"ה ט"ז ע"ב], כי בזמן שבא לבחי' מרגל, אין לו שום עיצה שינצל מן עצת המרגלים אלא ע"י פני רבו, שזה ענין "שראה דמות דיוקנו של אביו" [רש"י בראשית ל"ט י"א]. אבל אחורי רבו אסור להתפלל, וגם לא אחורי ביהכ"נ (מלשון "המהרהר אחר רבו"). וזה ענין "חייב אדם לטהר עצמו ברגל" [ר"ה ט"ז ע"ב], היינו ברגל דבחינה שלישית.
ובזמן שיוצא מב' הרגלין בשלום, אזי הוא יו"ט אצלו, לכן נקרא רגל יו"ט. וזה ענין שאמרו: ויו"ט היה עושה הכהן הגדול כשיצא בשלום [יומא ע' ע"א, יו"ט היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מבית קדשי הקדשים], שיו"ט היינו רגל.
וזה ענין שנצח והוד נקראים "תרי סמכי קשוט". ובזמן הגדלות הם נעשו לחג"ת, שמן ההרגל הוא בא לבחי' חסד, ומבחי' מרגל הוא בא לבחי' גבורה ופחד. שמן ההרגל הוא צריך לזכות לבחי' חסד, ומבחי' שמאל הוא צריך לזכות לבחי' יראה. אבל הנה"י בעצמם נשארים לבחי' אחוריים. וכשהוא יכול להתחזק באחוריים האלו, אז הוא זוכה לבחי' ראיה-ה', בסוד "וראית את אחורי ופני לא יראו" [שמות ל"ג כ"ג]. שדוקא אם הוא מקבל את כל המצבים של האחוריים, ויחד עם זה ירגיש בעצמו כמו שהיה נמצא במצב של שלימות הכי חשובה, אז הוא זוכה לבחי' "וראית", בסוד "יראה כל זכורך אל- פני האדון! ה'" [שמות כ"ג י"ז].