תוכן

משפטים תשמ"א

א)בעל הטורים מפרש על המאמר ולא נסמכה פרשת דיינים לפרשת מזבח, לומר לך, המעמיד דיין הגון כאלו בנה מזבח. ולומד את זה ממה שאחז"ל (סנהדרין ז:), המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו בנה במה אצל המזבח. משמע שאם מעמיד דיין הגון כאילו בנה מזבח.
ולהבין דבריו י"ל מה זה מזבח, ומהו דיין, ומדוע אם זה דיין שאינו הגון הוי כאילו נוטע אשרה לגבי מזבח דוקא, ומהי אשרה.
ענין דיין הוא כשרז"ל (שבת קלט.), אין פורענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל. וי"ל, אם יותר גדולים שיהי' רשעים מדייני ישראל, שבשבילם באה פורענות לעולם. שאמרנו כמה פעמים ע"פ שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, שפירושו, בכל דבר שהאדם משער אם כדאי הוא לעשות את המעשה אם לא, אז האדם יש לו שופטים, היינו שיש לו מחשבות ודיעות הנוטות לכאן ויש שנוטים לצד האחר.
זה נקרא דייני ישראל, שאצל כל ישראל יש דיינים שדנים כל דבר, את הכדאיות שבדבר. ואם זה דיין הגון, אז נקרא שבונה מזבח, שמזבח נקרא בזוה"ק בשם מלכות, שהוא ענין קבע. ומ"ש שעי"ז הוא זובח את היצה"ר, כשארז"ל, הרוצה שיחי' ימית א"ע, וכמו"כ, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית א"ע עליה, מטעם שמטרם שמקבל עליו עול מלכות שמים, הוא נקרא גוי, ואסור ללמוד תורה לעכו"ם. וכפי שאמר אאמו"ר ז"ל, כל מקום שאסור פירושו שאי אפשר, אפילו שרוצה.
א"כ אם הוא דיין הגון, הרי כאילו בנה מזבח. ואם הוא דיין שאינו הגון, הרי כאילו נוטע אשרה, שהיא עבודה זרה אצל מזבח. היינו במקום שהי' צריך לבנות מזבח, אז הוא בונה ע"ז ואומר שהוא מזבח.
וענין אשרה הוא מלשון אושר. היינו בזמן שהוא מרגיש א"ע מאושר ע"י עבודתו בתורה ומצוות הוא עוסק בהן, היינו שהגוף והדעת מסכימים את הכדאיות. אבל אם אין הדעת מסכימה, למעלה מהדעת אין הוא מסוגל לעשות. לכן נקרא זה ע"ז בבחינת אשרה. משא"כ מזבח צריך להיות קבלת עומ"ש למעלה מהדעת. וזה נקרא דיין הגון, שיכול לפסוק שצריכים ללכת למעלה מהדעת. ואין הדעת החיצוני שלו המכריע. משא"כ אינו הגון, שהוא מבין שהכל צריך להיות ע"פ שכלו, שהוא בתוך הדעת.