תוכן

ת"ש ירושלים
דומם, היינו שאינו נתגדל ונתרבה ומתרומם אלא בתקופות ארוכות, וגם אינו מתגדל בערך פרטי אלא עם הכלל כולו, ז"א שפרט אחד א"א להתחלק מהכלל ולעשות פעולות בפני עצמו, אלא כשהכלל מתרומם אזי הפרטים גם כן מתרוממים.
צומח, כבר יש לו גדלות באורך וברוחב ולעיתים קרובות. ז"א בין לילה הוא מתגדל, אבל ג"כ אינו יוצא מהכלל ז"א כמו שהכלל של הצמחים שמתגדלים כמו כן לפי תכונה זו גם כן כל פרט מתפתח, ז"א שאינו יכול לעשות פעולה בפני עצמו מבחירה חופשית, אלא לפי תכונת הכלל הם מתפתחים.
החי, כבר יש לו הרגשה בפני עצמו, מצד בחירה חופשית והתפתחותו תלוי בו עצמו לפי כוחו וטעמו. אבל אינו מרגיש אלא עצמיותו בלבד, ז"א שאינו יכול לקבל מאחרים כלום.
ומדבר, הוא שגם יכול להרגיש את זולתו ולקבל מזולתו.
ת"ש ירושלים
דומם: הוא שאין לו רשות בפני עצמו, אלא רשות של בעה"ב עליו, והוא מוכרח למלאות כל חשקו של בעה"ב. ז"א כיון שכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו, ז"א לעצמו לכן אותה תכונה יש באדם שלא ירצה לעשות שום דבר שלא יהיה תועלת עצמו. לכן אינו מסוגל לעשות דברים שיהיו חוץ לתועלת עצמו.
צומח: כבר יש לו רשות בפני עצמו, במקצת שיש לו תנועה מצד עצמו, שיכול לעשות דבר שהוא בהיפך מדעת בעה"ב, ז"א שכבר יכול לעסוק בדברים שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע. וזהו כבר ההיפך מרצון בעה"ב שהוא רוצה שיהיה בהתחתון, הרצון לקבל בתכלית הגדלות. אבל עכ"ז לכל הצמחים יש תכונה אחת שאין הם יכולים לעשות שום דבר שיהיה נגד כל הצמחים, אלא שהם מוכרחים לשמור את חוקי הצמחים, ז"א שאין לו כח לעשות שום דבר שיהיה בהיפוך מכל בני גילו. ז"א שאין לו חיים בפני עצמו, אלא שהוא בחי' חלק של חיי הצמחים בכלל. ז"א שלכל הצמחים יש בחי' חיים אחת, שצורת החיים אחת שזאת החיות מתחלקת לכללות הצמחים. ז"א שכל הצמחים דומים לבחי' בריה אחת, והצמחים בפני עצמם ז"א בפרוטרוט נבחנים לאברים של הבעל חי, אבל הוא בבחי' צורה אחת.
ומשא"כ החי כבר יש לו כח לעשות שינוי מבני גילו. ז"א שהצומח משועבד להסביבה שלו, אבל לעשות בהיפך מהסביבה אינו יכול. משא"כ הבע"ח כבר יכול לשנות את תכונתו ממה שהגיע לו מצד בעה"ב, ז"א שמקבל אצלו את הכל, אלא יכול לשנות אותו מבחינת קבלה וגם הוא אינו משועבד לסביבה, אבל עכ"ז יותר מעצמותו אינו יכול להרגיש, שאין הוא מרגיש שיש עוד בעלי חיים בעולם שהוא צריך לדאוג בעדו, אלא שלבו דואג רק עליו.
משא"כ בחי' מדבר שהוא כבר מרגיש שיש עוד בחינות בעולם שצריכים לדאוג בעדם ולהשלימם. וכן הוא יכול לקבל מהעבר והעתיד, משא"כ הבעל חי שאינו מרגיש רק ההוה לבד, ורק מה שנוגע לעצמו הפרטי.