תוכן

שהס"ם מבקש דין על ישראל, אז הקב"ה אומר לו שיביאו עדים, אז הוא מביא עמו השמש, הלך להביא את הלבנה, והוא מחכמה וכו', והיא עולה למקום שנאמר בו במכוסה ממך אל תחקור.
ענין שמש, הוא בחינת תורה, והלבנה היא בחי' מצוה שהיא בחי' אמונה למעלה מהדעת.
ובמלכות יש ב' זמנים. א' זמן הקטנות, שאין לה רק נקודת הכתר ואור המלכות.
וכשהיא בבחינת קטנות היא עולה לכתר, שאז אין להס"א שום אחיזה במלכות, כי בלמעלה מהדעת אין שום אחיזה להחיצונים.
נמצא כשהוא רוצה לקטרג על ישראל ומביא עמו את השמש, שהוא בחינת תורה, אין לו עדים, כי אין עדים אלא שניים, שהם בחי' תורה ובחינת מצוה. ושלימות נקרא שיש ב' דברים תו"מ. משא"כ אם הם דבוקים בבחינת מצוה, שהיא בחי' אמונה למעלה מהדעת, שנקרא עביות דכתר, אז אין להס"א במה להתאחז בישראל.