תוכן

עקב תשכ"ב
טבריא
בזהר הקדוש: והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וכו', ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך וגו', פקודא דא לברכא ליה לקב"ה על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא, ואי לא בריך אקרי גזלן לגבי קב"ה. דכתיב גוזל אביו ואמו וכו'. בגין דברכאן דבריך ב"נ לקב"ה, אתי לאמשכא חיין ממקורא דחיי לשמיה דקב"ה וכו'.
יש לשאול:
א) למה נקרא גזלן, בזה שלא מברך לקב"ה?
ב) להבין תירוץ הזהר הקדוש מ"ש בגין דבכראן דבריך ב"נ לקב"ה, אתי לאמשכא חיין ממקורא דחיי, לשמיה דקב"ה קדישא, איזה שייכות יש בין המשכת השפע לברכת האדם?
הענין דמטרת בריאת העולם היא להטיב לנבראיו. ולצורך זה נבראו התחתונים שיש להם הרצון לקבל את ההטבה, ובשינוי צורה הזו הם נפרדו מהשורש. ובזמן שיש פירוד, אין התחתון יכול לקבל. לכן צריכים לתקן את הפירוד, היינו שיהיה יכולת לקבל את ההטבה העליונה.
לכן, בזה שהאדם מברך להקב"ה, הרי הוא משפיע להקב"ה, לכן אפילו התענוגים שהוא מקבל, אין כוונתו לקבל, אלא בכדי שיוכל לברך לה'. וזה נקרא השתוות הצורה. לכן הוא שהשפע בא לשמיה וכו'. ענין שם מורה על מלכות, שהיא בחינת כלל ישראל, או כנסת ישראל, שהיא הכל. לכן מה שהאדם עושה באופן פרטי, דבר זה עולה ומכריע בהכלל כולו, כמו שאמרו חז"ל (קידושין מ'): לעולם יראה אדם חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצווה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. והטעם, משום שכל פרט פועל עם פעולתו, על הכלל כולו.
לכן, אם הפרט עושה לשם שמים, היינו שכל מה שהוא נהנה, הוא צריך ברכה, בכדי שיוכל לברך את הקב"ה, זאת אומרת שכוונתו הוא להשפיע, אז נמשך השפע מהקב"ה לכנסת ישראל, היינו לשכינה הקדושה, שזהו בחינת יחוד קב"ה ושכינתא.