חיפוש מתקדם

חיפוש לפי כותרת
חיפוש בטקסט

ענין בני תמורה

תוכן

ט' ניסן תש"ח
בזה"ק [פ' ויצא אות קפ"ו פ' וישלח אות ר"כ] אומר טעם על ראובן שנולד מלאה, ויעקב חשב בעת מעשה על רחל, והדין הוא, אם הוא חשב באחרת אז הולד נקרא בן תמורה. ותירץ הזה"ק: היות שהוא חשב על רחל, והוא היה חושב, שבאמת למעשה היא רחל. ובן תמורה נקרא שמחשבתו היתה על רחל, ועל המעשה ידע שהיא לאה. משא"כ כאן שמחשבתו היתה על רחל, ועל המעשה ג"כ חשב שבאמת היא רחל.
ואמר על זה ביאור, כי ברוחניות ידוע, שהן ע"ד חותם ונחתם, שכל מדרגה נחתמה מהמדרגה העליונה. והדרך של חותם ונחתם הוא תמיד דבר והיפוכו, שהנחתם הוא תמיד הפוך מהחותם. לכן יוצא, מה שנקרא בבריאה קליפה, הוא ביצירה קדושה, ומה שהוא קדושה ביצירה, הוא קליפה בעשיה.
אי לזאת, אם הצדיק מתייחד באיזה מדרגה, בטח שהוא מתייחד עם בחי' הקדושה שבמדרגה, ואם בעת מעשה הוא חושב על מדרגה אחרת, ומה שנקרא קדושה במדרגה זו נקרא קליפה במדרגה אחרת, לכן נקרא בן תמורה. היינו, מה שנולד מהיחוד הזה הוא בן תמורה, מטעם שהמדרגות אחת לגבי השניה הן בהופכיות. משא"כ יעקב מחשבתו היתה על רחל, היינו לבחי' הקדושה הנמצאת בבחי' רחל, ועל המעשה ג"כ חשב שהיא באמת רחל, א"כ בין במחשבה היה על בחי' קדושה הנמצאת ברחל, ובין במעשה היה מתכוון שהיא מדרגת רחל. א"כ אין כאן בחי' לאה, שיהיה זה בחינת תמורה.