ענין בין המצרים: באלו הכ"א ימים שיש בין י"ז תמוז לט' באב צריך לבכות על החרבן בחצות היום, כי באותה שעה הדינים מתגברים הרבה.
ובאותם הימים צריך לכוין בתפלת י"ח: בסוף הברכה הראשונה שם טדה"ד, הוא אחוריים דהוי"ה. ובברכה ב' שם כוז"ו, והוא הפנים שלה. ובברכה ג' שם מצפ"ץ, והוא הוי"ה בא"ת ב"ש. וברצה יכוין: שמצר"ה תהפך לרצ"ה, והוא אלהי"ם דההי"ן - אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם, ועם שם אדנ"י עולה ש"ס, כמנין הג' שמות שכיוננו בג' ברכות הראשונות. ויכוין למתק אלהי"ם ואדנ"י בג' שמות הראשונים, ובשים שלום יכוין שר"ת שים שלום הוא ב' שיני"ן, כי כל א' במילואה שין, שין עולה ש"ס, והם ב"פ ש"ס לרמוז אל הרמז הנ"ל. ועוד, שים שלום עולה ב"פ ש"ס, וו' אחד יתר, והם הו' שמות — כללות כל הכונה הזאת, היינו: יהו"ה טדה"ד כוז"ו מצפ"ץ אלהי"ם אדנ"י.
ובימים אלו אין לברך זמן על שום דבר חדש, אפילו בשבת עצמו. ובמוצאי ט"ב מברכים על הלבנה, שאז נולד משיח, וזהו שאומרים: דוד מלך ישראל חי וקיים.