תוכן

ענין אמת הוא מה שהאדם מרגיש ורואה לעיניו, ובחי' זו נקראת שכר ועונש. היינו, שא"א להרויח שום דבר בלי יגיעה. וזה דומה לאדם שיושב בביתו, ואינו רוצה לעשות שום דבר בשביל פרנסתו, ואומר - מאחר שהשי"ת הוא טוב ומטיב ומפרנס לכל, לכן בטח ישלח לו את מחסורו, והוא בעצמו אינו צריך לשום מעשה. והנה האדם הזה בטח שיגוע ברעב אם יתנהג כך, וגם השכל מחייב כן, וכך נראה לעינים, והאמת היא כך, היינו שימות ברעב.
אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין בבחי' למעלה מהדעת, היינו שבלי שום יגיעה וטרחא הוא ג"כ יכול להשיג כל צרכיו, מטעם השגחה פרטית. ז"א שהשי"ת עושה ויעשה לכל המעשים, ואין האדם עוזר לו בשום דבר, אלא הכל השי"ת עושה, ואין ביד האדם להוסיף או לגרוע.
אבל איך אפשר ששני הדברים הללו יעלו בקנה אחד, הלא אחד הוא בסתירה לשני? אלא בחי' אחת נקראת מה ששכלו משיג, היינו שבלי עזרת האדם, ז"א שבלי הקדם טירחא ויגיעה לא ישיג שום דבר, וזה נק' בחי' אמת, מטעם שהשי"ת רצה שהאדם ירגיש כך, לכן נקראת הדרך הזו דרך אמת. ואל יקשה בעיניך, אם ב' הדרכים הן בסתירה, איך אפשר להיות שמצב הזה יהיה אמת? והתשובה היא, שענין אמת אינו נאמר על הדרך והמצב, אלא ענין אמת נאמר על ההרגשה שהשי"ת רצה שהאדם ירגיש כך, זהו "אמת". נמצא שענין אמת אפשר לומר בדיוק על השי"ת, היינו על רצונו ית', שהוא רוצה כך שהאדם ירגיש ויראה כך.
אבל יחד עם זה הוא צריך להאמין אפי' שלא מרגיש ולא רואה בעין שכלו, שהשי"ת יכול לעזור לו בלי שום יגיעה, כל הרווחים שאפשר להשיג, וזהו רק מבחי' השגחה פרטית.
והטעם שאין האדם יכול להשיג את ענין של השגחה פרטית, מטרם שמשיג את ענין שכר ועונש הוא, שענין השגחה פרטית הוא דבר נצחי, והשכל של האדם אינו נצחי, לכן דבר נצחי א"א שיתלבש בדבר שהוא בלתי נצחי. לכן לאחר שהאדם זכה לבחי' שכר ועונש, אזי השכר ועונש נעשה כלי שבו יוכל להתלבש, את דבר ההשגחה הפרטית.
ובזה נבין את הפסוק "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא", ש"הושיעה נא" היינו שכר ועונש, שהאדם צריך להתפלל שה' יזמין לו עבודה ויגיעה, שעי"ז יהיה לו שכר. ויחד עם זה הוא צריך להתפלל על הצלחה, שהיא בחי' השגחה פרטית, היינו שבלי שום עבודה ויגיעה הוא יזכה לכל הרווחים הכי [גדולים] הנמצאים בעולם.
וכמו"כ אנו רואים בקנינים גשמיים (שהם בחי' נפרדים במקומות, היינו בשני גופים, משא"כ בדברים רוחניים הכל נלמד על גוף אחד אלא בשני זמנים). יש אנשים שמשיגים את קניניהם דוקא ע"י ריבוי יגיעה ומרץ יתר וחריפות נפלאה. ויחד עם זה אנו רואים את ההיפך, שאנשים שאינם כ"כ חריפים, ואין להם יתר מרץ, ולא נותנים יגיעה רבה, ומצליחים ונעשים לבעלי קנינים ורכוש הכי גדול שבעולם!? והתשובה, משום שאלו הדברים הגשמיים נמשכים משורשים עליונים, היינו מבחי' שכר ועונש, ומבחי' השגחה פרטית, וההפרש הוא רק בזה, שברוחניות זה מתגלה במקום אחד, היינו בנושא אחד, אלא בזה אחר זה, היינו באדם אחד בב' מצבים. ובגשמיים זה נוהג בזמן אחד אלא בשני נושאים, היינו בזמן אחד ובב' מיני אנשים.