ענין איש האלקים[1]
...וזה ענין 'זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, מה שאין הפה
יכול לדבר והלב לחשוב ולהרהר' (שבועות כ, ב). פירוש, כי משה רבינו ע"ה תיקן להם השבת והסכים הקב"ה על ידו
במתן תורה. ובאמת גם מקדם היתה השכינה מדברת מתוך גרונו, אלא שהלב לא יכול לחשוב
ולהרהר שמשה ידבר מפי עצמו ויהיה דבר אלקים, כי לא אמר בשם ה'.
ודבר זה הוא ממש יחוד קב"ה ושכינתיה, כי שכינה היא
סוד אלוקיות הנרגש, וקב"ה הוא שאינו נרגש, וכיון שאמר משה מפי עצמו ואיגלאי
מילתא למפרע ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו, וכל כך למה, אלא להודיע ש'בקרבך קדוש',
הגם 'ולא אבא בעיר'. שזה נתגלה דוקא במקום הזה.
וזה שבחן של בריות הבורא ית' מכח עצמם, שלפניו גלוי כל
תעלומות, וזה שמו, 'איש האלקים' (דברים לג, א), כי מה שלב עבד האלקים מהרהר, הוא ממש
שכינת השי"ת המדברת בו, ודו"ק.