כח) ענין אחור באחור ופב״פ והנסירה, שיעורי הקריבות או הריחוק של התחתונים עם המשפיע העליון נשער בענין האחור ופנים, כי האחורים הם בחי׳ ההרחק כאדם שפונה מחבירו שהופך עורף אליו, והפנים הם בחי׳ הקירוב והיינו ההארות וההשפעות שאין שם סבר פנים אלא אדרבא סילוק וריחוק נקראים אחורים וההארות וההשפעות שיש שם סבר הפנים והקירוב נקראים פנים, והנה קצה הריחוק הוא אב"א הקירוב פב״פ, כי אב״א זה הופך פניו לכאן וזה הופך פניו לכאן וזהו מה שפונים זה מזה ואין פונים זה לזה כלל אלא איש לדרכו מקצהו, ופב"פ הוא ההיפך ששם כל הפניה וכל ההתדבקות, והאמצע שבין שתי קצוות אלה הוא הפב״א או אב״פ כי הא׳ פונה והא׳ לא, והנה התחתונים בשלימותם הם נגשים לפניו ית׳ כביכול בלב גס כאשה לבעלה והוא פונה אליהם באהבה, ומצב זה הוא היות נוק׳ פב״פ עם הז"א אך בהיותם בלתי תיקון הוא היותם אב"א שאין להם מצח להרים ראש לפניו ואף הוא אינו פונה להם באהבה, אפס כי הם נשואים מני רחם, והם דבקים בו ית׳ מצד היות הנשמה חלק אלוק ממעל ובבחי׳ זאת לא יתפרדו מעולם ועד עולם ולכן נוק׳ אפי׳ כשהיא אחור באחור כותל א׳ לשניהם כי בבחי׳ קשר מוטבע בין הקדושה העליונה כלל הארותיו ית׳ ונשמות ישראל אין ביניהם פירוד אך כשהם חסירי ההשלמה לא יהיו המה אלא נסבלים ממנו אך לא שיפנה להם באהבה רבה ולא שיהיה להם הרמת פנים לפניו, והנה אפי׳ קודם רדת הנשמות לעולם הנה מצד מציאותם העצמי הם נסבלות ממנו ית׳ ואינם נפרדות ממנו ונהנים מאורו ואדרבא אין להם כח זולת מה שמקבלות ממנו אך בבושת הפנים כמאן דאכיל דלאו דיליה וזהו מצב נוק׳ שזכרנו אב״א שכל כחה אינו לה אלא מז״א, והנה זה ככל שאר הנבראים שפועלים בכח מוכרח ואין להם ענין מעצמם זולת מה שמקבלים מן השרש העליון אבל ברצות הב״ה שתהיה העבודה בבני אדם שהיא מה שאינו בידי שמים הנה יצטרך שהרצון העליון יתן להם ענין שבו לא יהיו צריכים לו ית׳ כמו שצריכים בשאר הדברים ויוכלו לפעול מצד עצמם בבחירתם וזה נעשה במה שאי׳ יוצאה מז״א ונכנסת בנוק׳ ונוסרת אותה ממנו ובונה אותה שלא ע"י, וזה מה שנותן בשרש התחתונים כח בלתי מצטרך אל ההארה העליונה אלא מוטבע בעצמם שלא יפעלו בכח מוכרח אלא בכח בחריי, והיא הנותנת להם שבח ומעלה שמשם והלאה נוגע להם לבא אל פני המלך וליחשב אצלו כאשה לבעלה ושיהיה המלך פונה אליהם באהבה כי הם המשונים לשבח מכל שאר הבריות שיש להם המעשה הבחריי הזה, והוא המועיל יותר לבריאה והנותן לה השלימות כמ"ש, ונמצאים שותפים עמו ית׳ בקיום עולמו והשלמתו.