תוכן

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים [ברכות לג' ב'], שרק היראה יכול האדם להוסיף
בתלמוד עשר ספירות דף ל"ט אות ג' ובאור פנימי אות כ' כתוב שם, שהאור חוזר העולה מהמסך ולמעלה נקרא בשם התקשרות, משום שהוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בהעיגול, באופן שבמקום שהאור חוזר אינו מלביש את האור עליון, נחשב אותו האור כלפי הנאצל כמו שאינו, כי אינו משיג אותו בלי המלבוש הזה, שנקרא אור חוזר, עד כאן לשונו.
ובזה יש להבין, מדוע אין לכל אחד ואחד הרגשת אלקות, הלא הכתוב אומר, את השמים ואת הארץ אני מלא, ומלא כל הארץ כבודו, ויחד עם זה לא מרגישים שום דבר?
והתירוץ הוא כנ"ל, במקום שאין המלבוש, שנקרא אור חוזר, נחשב האור העליון כלפי הנאצל כמו שאינו, וכיון שכל ענינו של האור חוזר הוא שאינו מקבל רק לפי כוונת על מנת להשפיע, לכן כל זמן שאין האדם יצא מבחינת הקבלה לעצמו, אין לו עוד האור חוזר הזה, משום אף על פי שמלא כל הארץ כבודו, מכל מקום נחשב כלפי התחתון כמו שאינו.
היוצא לפי זה, שאין לאדם מה לעשות, בכדי להגיע לתכלית, אלא שירכז את כל עבודתו על נקודה אחת, שהיא, שיוכל לעסוק את כל שעות הפנאי שלו רק לשם שמים. וזה פירוש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שהכוונה היא, הכל נותן הקב"ה, שפירוש האורות העליונים כבר מוכנים עבור האדם, שזה נקרא, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק.
ורק לבחינת כלי אנו צריכים. וכלי זו נקראת לאחר הצמצום בשם מסך ואור חוזר. וזהו המקשר בין העליון והתחתון, היינו שעל ידו התחתון מתקשר עם העליון. מה שאין כן כשאין המקשר הזה, אז אין התחתון יכול לראות את העליון, ונחשב העליון כלפי התחתון כמו שאינו במציאות. לכן, בשיעור שהאדם מתחיל לעבוד לשם שמים, בשיעור הזה הוא מקבל קשר עם האור עליון, ולפי גודל הקשר כך שיעור גדלות השגתו.