תוכן

הנה אור החכמה נק' בחי' השגת התורה וידיעה ברורה. וזהו מקובל בכלי של רצון לקבל. לכן אם אין האדם מוכשר, באופן שלא יקבל לעצמו, שאז הוא נופל לבחי' פירוד, אין אור מתפשט בו.
משא"כ אור דחסדים, הנבחן שהכלי הוא רצון להשפיע, היינו בחי' ביטול לה', ואינו רוצה שום זכות קיום לעצמו, ע"ז לא הי' צמצום. היינו, אפילו שהאדם נמצא בשפל המצב, מ"מ הוא יכול לקבל הרהור תשובה, היינו שיש לו היכולת שיוכל לקבל עליו בחי' מסי"נ לה'. כמשרז"ל (קידושין מט:) המקדש אשה עמ"נ שהוא צדיק גמור ה"ז מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו.
היינו, שלא הי' צמצום על בחי' זאת, אלא תמיד הוא יכול לקבל את אור דחסדים, היינו להמשיך כוחות מלמעלה שיוכל למסור נפשו ורוחו לה'. ואין ע"ז שום בדיקות, אם כוונתו בלתי לה' לבדו מאז ותמיד, אלא כל רגע ורגע הוא יכול לעשות תשובה.
משא"כ אור החכמה, היינו שישיג מדרגות עליונות בבחי' סודות התורה, לזה הוא צריך שיהי' תמיד כל כוונותיו בלתי ה' לבדו.