תוכן

כג) ונחזור לענינינו, כי בענין חילול שבת, יש שני אופנים: האחד, הוא יציאת חוץ לתחום. והשני, הוא עשית איזה מלאכה מן המלאכות. והנה היוצא מחוץ לתחום, הנה הוא מעקר את נשמתו, ומוציאה מן הקדושה אל הקליפה, העומדת בסוף מקום תחום שבת כנ"ל. ולכן אינו חייב מיתה, כי לא פגם רק בנשמתו בלבד, ועונו ישא בגיהנם, ויתלבן, ויחזור לשורשו בקדושה. אבל העושה מלאכה בשבת, גורם להכניס הקליפה בפנים בתוך הקדושה, באותו המקום אשר משם הוא שורש נשמתו, וכיון שפגם בקדושה עצמה לכן חייב מיתה ממש, כי גורם ח"ו לטמא מקדש ה', כי ראתה זרים באו מקדשה ח"ו. והרי נתבאר ענין יום השבת, ענין ז'.