תוכן

יא) בענין קניית הדברים של מצוה, כגון לולב ואתרוג וכדומה להם, ראיתי למורי זללה"ה, שהיה נותן למוכרים כל מה ששאלו ממנו בפעם הראשונה, ולא היה מסרב עמהם על השער. ולפעמים היה מניח לפניהם הכיס עם המעות, והיה אומר להם שיקחו מה שירצו. וא"ל שאין לסרב על שאר שכירות המצות. וכן כוונת רשב"י ע"ה בפרשת בא. והנה עתה נבאר סוד הפסוק, יש מפזר ונוסף עוד, שדרשוהו רז"ל על ענין הצדקה. ואמנם ביאורו ג"כ בכאן הוא בענין הזה, כי הלא היסוד נקרא צדיק, לפי שנותן צדקה אל הנוקבא, הנקראת צדק, ונעשית צדקה. והנה הצדיק הוא מפזר, פי': כי הוא מפזר ופורר את החסדים העליונים לפירורים דקים, ומתפזרים ע"י ההכאה, כדי ליתן אל הנוקבא, ומתפזרים בנוקבא, כענין הצדקה. ולא תחשוב שיתמעטו החסדים בזעיר ויתחסרו ע"י נתינתם לצדק, כי אדרבא אין זה חסרון, אלא ונוסף עוד, כי ע"י ההכאה נגדלים כל החסדים, ומתרבה אורם לאין קץ, ונגדל הז"א ע"י, כמבואר אצלינו וזהו אומרו ונוסף עוד. ואפשר לכן נקרא היסוד יוסף. וכן יהיה מי שנותן צדקה, כי אדרבה יתעשרו, ויתוספו נכסיו ממה שהיו, ועיין בספר הכוונות בשער הזמירות, בצדקה של ויברך דוד, כי שם ביארנו סודות הצדקה.