תוכן

ז) וזהו נוסחו: אתה הוא ה' אלקינו שהקטירו אבותינו לפניך כו', ת"ר פטום הקטרת כו'. ולא היה מוסיף בה פסוק ,והקטרת אשר תעשה במתכונתה, כמנהג קצת בני אדם. ונוטל מהם מלא חפניו כו', ושבולת נרד ביחד, כי שניהם הם דבר א', ולא שתי סמים. קלופה שלשה. יין קפריסין, יוד ראשונה בצירי ולא בפתח, לפי שהוא סמוך למלת קפריסין. מלח סדומית רובע, ואין צ"ל רובע הקב, כי סתם רובע האמור במשנה ובברייתא הוא רובע הקב. מכפת הירדן כל שהיא בחירק, לא כל שהוא. בורית כרשינא למה היא באה, כדי לשפות בה את הצפורן, כדי שתהא נאה. יין קפריסין למה הוא בא, כדי לשרות בו את הצפורן, כדי שתהא עזה. והלא מי רגלים יפין לה כו', תניא רבי נתן אומר כו', תני בר קפרא כו', מפני שהקול יפה לבשמים, הבית של לבשמים, בשבא ולא בקמץ, כמנהג קצת ב"א, כי הנה בפירוש ארז"ל בגמרא שהבל הקול היוצא מפי האדם, בשעה שכותש הבשמים במכתשת, גורם שיהא ריחם נודף ומבושם. כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. וכאן יאמר ג' פסוקים, ה' צבאות עמנו כו', ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, ה' הושיעה כו'. ובכל פעם שיאמר פטום הקטורת, צ"ל אחריו ג' פסוקים אלו, ואח"כ יאמר וערבה לה' מנחת יהודה כו'. ולא יאמר שום פסוק א' כלל, ולא שום תפלה, כמו שנדפס בסדורים, אחר עלינו לשבח, וזה נוסחתה, רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שמדת הדין מתוחה, ואפילו בזמן שיהיה המגפה ר"ל, לא יאמר אותה תפלה, ולא שום פסוק אחר מאותם שנהגו לומר אחר פטום הקטרת, כגון ויאמר אליהם ישראל אביהם כו', וכיוצא. ולא היה נוהג לומר ביום שבת, פסוק וביום השבת שני כבשים בני שנה כו', כמנהג ספרדים, לפי שאלו הם מענין קרבן מוסף שבת, ואין עתה זמנה, עד אחר סיום תפלת שחרית.