תוכן

כא) וז"ס מ"ש ז"ל, לא זז מחבבה עד שקראה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז מחבבה עד שקראה אמי, כמד"א בעטרה שעטרה לו אמו. והענין הוא, כי בהיותם אצלו שוים בקומתם נקראת אחותו, וכשמזדווגת עמו נקראת אשתו, וכשעלה בג"ת דאימא, שהוא בתפלת מוסף בלחש, אז נקראת עטרת בעלה כנזכר שם, ואז נקרא אמו. ועד"ז היא עולה כל קומת אימא עילאה, בתפלת מוסף דחזרה. ואח"כ בתפלת מנחה דלחש ובקול רם, כי היא עולה בחיק אביה, ואז נקרא היא קדש, וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ, והבן זה. והנה כבר נת"ל תכלית העליות שעולים זו"ן ביום השבת, שהוא בתפלת מנחה בקול רם.