תוכן

יט) ועדיין צריך לבאר, איך הם בחינת ב' שמהם קדמאין די"ג מכילין דרחמי, וכמ"ש בזוהר. והענין הוא, כי הנה הי"ג תי"ד, הם בחי' הי"ס שיש למטה, ממקום המצח עד מקום הגרון. והנה אלו הי"ס, הם יוצאים ויונקים מן הי"ס עליונות אשר ברישא עד מקום המצח. והנה הי"ס שבראש, הם כסדרם מעילא לתתא, ובחי' המלכות שלהם, היא למטה בשתי פאתי הראש. אבל הי"ס שבדיקנא, הם מתתא לעילא, והמלכות שבהם היא למעלה, במקום התיקון הא', הנקרא א"ל, והוא המקום אשר בזקן, אשר תחת ב' פאתי הראש כנ"ל. ונמצאו עתה, שני המלכיות דבוקות יחד כי במקום שמסתיימת המלכות די"ס דרישא, שהיא מקום פאתי הראש, שם מקום המלכות די"ס דדיקנא, שהיא תיקונא קדמאה הנקרא א"ל כנ"ל, ואז יונקת המלכות דדיקנא, ממלכות דפאתי הראש, כי מן כח אותם השערות שנשארו בפאתי הראש, ולא נתגלחו, משם בלבד יוצאות וצומחות השערות התחתונות שבתיקונא קדמאה דדיקנא, ושבשאר י"ג תיקונים. ונמצא כי כל הי"ג תי"ד, יונקים משתי פאתי הראש, ולכן הוזכרו אלו השתי שמות של מצפ"ץ מצפ"ץ בתחילת כל הי"ג מדות, שהם בדיקנא למטה, וזהו יהו"ה יהו"ה אל רחום כו'.