תוכן

ד) ונודע כי כל עיקר תיקון האצילות היה, כאשר נתקן ונעשה בבחינת קוים, וא"כ צריך לדעת, על מה אירע זה ברישא דא"א, להיות כח"ב שבו זעג"ז, ולא בציור קוים, שהוא ענין התיקון. אבל טעם הדבר הוא, לפי שכבר הודעתיך, כי בחינת המלכים שמתו בארץ אדום הם בחינת עולם הניקודים, ואח"כ נתקנו. והנה ברישא דעתיק, לא היה שם שום בירור ניצוצות מאותם המלכים, כמבואר אצלנו שם. אבל מבחינת א"א, היה שם בירור ניצוצות, מאותם השבעה מלכים. ולכן בהיות א"א נתקן ומלביש את עתיק אשר בתוכו ממש כנודע, לכן לא היה כח אל הבינה דאריך לעמוד שם ברישיה דא"א, לקבל משם אור עתיק כמו החכמה. ולכן החכמה נשארה שם במקומה למעלה ברישא דא"א, והיה בה יכולת לקבל אור העתיק. אבל הבינה דא"א, לפי שלעולם כל בחינת בינה דינין מתערין מינה כנודע, ולכן לא יכלה לקבל אור העתיק בהיותה למעלה, ולכן נתרחקה וירדה למטה בגרון דא"א, ובהתרחקה ממנו, תוכל לסבול הארתו. ואמנם כל שאר רישין דאו"א וזו"ן וכיוצא, כולם מקבלים אור העתיק אחר התלבשו תוך א"א כנזכר. ולכן אף בחי' הבינה של כל רישא ורישא מהם, היה כח לעמוד שם ברישא, ומשם תקבל אור העתיק, כיון שבא אליהם דרך התלבשות כנזכר. והרי ביארנו ענין הבינה, איך ירדה בגרון. ואח"כ בחי' הדעת דא"א ירד עוד יותר למטה, ונתלבש תוך ו"ק דא"א עצמו, והיה שם להם בחינות רוחניות אליהם.