תוכן

ט) והנה היסוד דאימא, הנה הוא תוך רישיה דז"א, וכדי ליתנו אל לאה כנזכר, אנו אומרים י"ג מדות דויעבור, ע"ד מה שנתב"ל, ואז ההוא קוצא דשערי דא"א, מכה באחורי רישא דז"א, ונכנסה הארתו לפנים במוחין דיליה, ואז נבקע יסוד דאימא אשר בדעת שבו, ועליו נאמר בזכריה הנביא, ונבקע הר הזיתים כו', כנודע כי היסוד נקרא זית, כמבואר אצלנו בפ' שמן זית זך כו', ובהיותו נבקע, אז הקו האמצעי דאימא שהוא היסוד דילה, יוצא לחוץ, וניתן אל לאה, ונעשה בה בחי' כלי ראוי לזווג. אבל ב' הקוים האחרים, שהם נו"ה דאימא, אינם צריכים לצאת ונשארים תוך ז"א, כי הם קווים בפני עצמם ואינם מעכבים את הקו האמצעי מלצאת ולינתן אל לאה כנזכר, והנה עי"כ נעשות ב' הכנות ותועליות: הא' תיקון יסוד לאה, הב' תיקון דיקנא דז"א.