תוכן

י) אמנם עתה, אשר כוונתינו היא להשלים כל י"ג תיקונים בדיקנא דז"א, הנעשית מכח בירורי המלכים של ז"א. והנה הכח שלהם, שהיא אותה טיפה שהמשכנו מלמעלה, אשר בקע את היסוד דאימא, העומדת בחזה דז"א, וקלקלה את מחיצותיה כנ"ל, הנה היא עומדת שם, ואין בה כח עדיין להוציא לחוץ את הד' תי"ד דז"א, ולכן צריך שאותה ההויה השלישית, שהיא ד' חוורתי רישא דא"א, הנמשכת מאחורי רישא דידיה, דרך העורף, ומגעת עד מקום ערפו של רישא דז"א, והיא מכה שם ומאירה שם, ונכנסת עד תוך המוחין דז"א ממש, כי מאחר שכבר אור הטפה הפנימית בהגיעה שם, בקעה יסוד אימא, וקלקלה את מחיצותיה, ולכן יש עתה כח אל אור הויה, הנזכר דד' חוורתי אחורי רישא דא"א, לכנס תוך המוחין דז"א, ואז שתי האורות האלו הפנימי והחיצון, מתחברים יחד, ומכים ומאירים במוחין דז"א, ויוצא הארתם לחוץ. ואז מכח ד' אותיות זו ההוי"ה, של ד' חוורתי הנזכר, נעשים בז"א ד' תיקונים אחרים עלאין, ואז נשלמת דיקניה בכל י"ג תיקונין.