תוכן

א) ענין בין המצרים. והם כ"א ימים, שבין י"ז לתמוז, עד תשעה באב. מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש, לשבת באבלות, אחר חצי היום, בכל אלו הימים. ולבכות בכיה ממש, על חורבן הבית. וטעם היות זה אחר חצות היום הוא, כי אז הוא התעוררות הדינין, בסוד כי ינטו צללי ערב, אשר לסבה זו נשרף ההיכל אחר חצי היום. ודבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם. וענין חצות הלילה, אין צורך להזכירו, כי אפילו בכל שאר הלילות, צריך להתאבל על החורבן, ומכ"ש בלילות בין המצרים, שצריך להוסיף בבכיה. ועליו נאמר, שמחו את ירושלם כו', כל המתאבלים עליה.