((שנת תרע"ט)
ענין פקיחת עינים[1]. פירוש, כי לא יצויר בגשמיים רואה ואינו נראה, אבל בהשי"ת בוודאי
יצויר כן, כי הראיות לא יזדווגו ביחד, כי הגשם לא ידמה לעיני רוחני בשום פנים. לכן
חביבים ישראל, שהקב"ה קרוב עליהם ומשגיח עליהם בעינא פקיחא, באופן שהמה בעצמם
ישיגו בחינת הרואה עד כמה שאפשר להם. דהיינו, שפוקח עיני התחתון ומראהו שלא זז
ממנו כרגע, ושברא הכל על פי הנהגתו, ונושקו ומחבבו ומענגו בכל מיני תענוגים שבעולם
עד שהתחתון רואה אותו ממש. וזה סוד ראיה דיצירה[2], והבן בסוד
את הוי'.
[1] מובאת בהקדמה לתלמוד עשר הספירות (אות עח) על דרך הכתוב (תהלים
קיט, יח) "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". וכן בהקדמה לפנים מאירות
ומסבירות (אות יז) על דרך הכתוב (בראשית ג, ה) "כי יודע אלקים כי ביום אכלכם
ממנו ונפקחו עיניכם".
[2]
עי'
גם מאמר ע' ד"ה וזה ענין השירות ותשבחות שביצירה.