בקבלת
התורה בשלו לענווה
(שנת
תרע"ט)
לאחר קבלת התורה הי' חירות לגמרי (עירובין נד, א; אבות ו, ג; שמות רבה לב, א), כי בשלו לעניוות בסוד מ"ה, כי ראו כתוב בתורה שיתוש קודמו למעשה בראשית, ו'אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא' (קהלת ז, כ), והבן. כי ראו בעליל את הקולות, ו'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'' (משלי כא, ל), רק 'מתוך שִׂמְחָתְּך ששמחת בו ומאהבתך שאהבת אותו קראת שמו ישראל וישורון' (מתוך תפילה שלפני תפילת שחרית), ואין השכינה שורה מחכמה ובינה אלא מתוך שמחה שה' יתברך ויתעלה היה שמח עמו והבן. א"כ 'מ"ה אנו ומה חיינו, לפיכך אנחנו חייבים באמת, ועם כל זה אינו אלא להודות' וכו', כי תפילת ערבית חובה, ומשם באימתא דשמיא באים בסוד הקריאה של שמע, דהיינו רואים הנשמע. וז"ש 'מאימתי קורין את שמע בערבית' (ברכות ב, א), מקודם 'ויהי ערב' ואחר כך 'ויהי בוקר יום אחד' (בראשית א, ה), והבן.