תוכן

מלאכת ה' אינה צריכה סיוע

נראה לע"ד, שנקודת הרצון להודיע ולידע שמלאכת הקב"ה קדמה לכל מלאכה, גם מנויה וגמורה ושמורה בכל ערכה לא תחסר כל בה, כי מכל מלאכתו דבר אחד לא שכח ולא החסיר בה ולא העדיף (ע"פ שיר היחוד ליום שישי). וכמו שאין צריך סיוע מנבראיו, כמו כן לא יסייעו עמו. והוא לבדו 'ונפשו אִוְּתָה ויעש' (איוב כג, יג), ואין לזר חלק עמו לא בראש ולא בסוף ולא באמצע, כמו שכתוב (ע"פ דברים לב, לט; ישעיה מד, ו) 'ראו עתה כי אני אני הוא, אני ראשון ואני אחרון ואין אלקים עמדי'.

וכל ענין גילוי בקדושה הוא בהפוכו. וזה ענין השבירה בסוד 'וימלוך - וימת' (בראשית לו, לב-לג), כי בשעה שמלכו מתו, ואם לא מלכו, אלא יודעים שאלקיהם בראשיהם מנהיג ותומך ומשלים אותם מתחילה ועד סוף ולא יפסיק השפעתו מהם אפילו רגע, ותמיד בכל בחינה שתהיה צריכים לחסדו הגדול המתלוה באמת אתם, ובידיעה זאת לא יצויר שום ענין מלוכה לשום נברא חדש, והוא המחדש בטובו בכל יום וכו' .

וזה ענין שנאסר למלך ריבוי כסף וזהב וסוסים ונשים, שלא ירום לבבו מאחיו ולא יסור מן המצוה (דברים יז, כ). דהן אמת דעבדות גדול נמצא בדרגות הנ"ל בסוד העלאת ניצוצין קדישין, מכל מקום מייעצת לו התורה הקדושה לָשׂוּם בהם צמצום והגבלה שלא להרבות בדרגות אלו, מפחד התרוממות לבו, שידומה לו שיש לו איזה חלק בעבודה, וישכח שה' אלקיו עמו בכל בחינה ובחינה ואין צריך לשום סיוע מן התחתונים, כי 'אני ראשון' טרם שנברא והיה בבחינת נקודה דלא איתפס כלל, ו'אני אחרון' כשנברא ויצא לאור, ולא בצדקתו ומעשיו הטובים ורוב חכמתו יצא לאור, אלא 'הוא עשך ויכוננך' (דברים לב, ו).

'ואין אלקים עמדי' - לא תטעה לומר שמתוך מעשה אלקים  יצאת לאור כמו שאתה רואה בעיניך, וכבר מקרא כתוב (תהלים לג, יח) 'עין ה' אל יראיו', אבל זיל לסיפיה דקרא 'למיחלים לחסדו', דהיינו שבחינת החסד הפשוט קדמה להם, בסוד 'בטח בדד עין יעקב' (דברים לג, כח), והוא גופא דאילנא.

וזה טעם שאסרו להסתכל בקשת ואסור לילך אחר עיניו . מפני שענין הראיה מצטייר ומתאחז בגוף המזהיר הנמצא בנקב העין, וכיון שאותה בחינה היא גשמית, לכן טבעה להפסיק הרוחני בדרך ראייתה, ולא תצייר אלא הגשמי ולא הרוחני האמיתי. ולא ניתן דבר הראיה אלא לדרגא לקדושה, כי מתוך שרואה בנקמות אויביו שנעברים מן העולם בגילוי העין הרואה שה' ער ו'לא ינום ולא ישן שומר ישראל' (תהלים קכא, ד), יקל לו מחמתו להתחזק בקדושה.

וזה ענין 'לא יראני האדם וחי' (שמות לג, כ), ולא כתיב 'החי לא יראני', כי הכונה שחסד א-ל לעמו ישראל להראות להם גם כן, כמו שכתוב (דברים ד, ג) 'עיניכם הרואות' וגו', אבל לא יושאר לו בחינה זו בקביעות, ומוכרח להסתלק מבחינה זאת שנקרא מיתה כידוע , והטעם כנ"ל, שלא יתנו כח לשום נברא בסיוע מלאכת ה' בסוד 'ואין אלקים עמדי', וסוד הראיה יצא לו רק להמחות ולהאביד הס"א מעולם, אבל יש חשש עדיין שמא תטעה להיפך חלילה כי לא יושלם מלאכתו רק בדרך זה. וזה ענין 'וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי' , שנעשה מזה איזה כתם על בגדי קדש וצריך להעבירם, ומיתה ממרקתן בסוד עלית הקדושה וחזרת המלכות לבית דוד, ובית דוד נשיא להם לעולם.

'והאלילים כליל יחלופו' (ישעיה ב, יח), כי גם הראש שלהם נכרת ונמחה, כי אין צריך להם אפילו בדרך 'רשע מכתיר את הצדיק'  (חבקוק א, ד), והבן.

ואל תתמה על כל הטרחה הזאת. והענין, כמו שכתוב (יחזקאל לז, יז) 'והיו לאחדים בידיך', כי באמת חפץ הקדושה להתגלות בעשיה בכל הבחינות על כל הארץ, אלא סוד הדבר הוא להסיר הקנאה מאפרים ליהודה. וזה ענין 'ויז נצחם על בגדי', ומחמת זה כתיב גם כן באותה דריכת הפּוּרָה 'וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי', דהיינו הטעם שהיה נמצא עוד איזה בחינה קטנה של קנאה מאפרים ליהודה  שהיה לו הנאה גדולה מקנאת ה' צבאות לכלות ולְהָתֵם הפושעים, ולא היה משתוקק כלל למלכות בית דוד, והיה מסתפק בשלו.

אבל עתה שהראש של סטרא אחרא גם כן נכרת מחמת חולשת משיח בן יוסף, כמו שכתוב 'וכל מלבושי אגאלתי', נעשה שניהם לאחדים, שאפרים לא יקנא עוד את יהודה ויהודה לא יקנא את אפרים, ואחד הוא אלקינו בשמים וארץ, וכל אחת ואחת נוגעת בחברתה, שמלכות בית דוד מתחזק על ידי משיח בן יוסף, ומשיח בן יוסף מתחזק עוד ביתר שאת על ידי משיח בן דוד .