תוכן

י) ונבאר עתה, זה הויכולו שבתוך העמידה, הנה ג"פ שביעי, הם בחינת נה"י דז"א, אשר עתה עולה עד שם המלכות רחל, ומזדווגת עם יעקב. ואמנם אף כי בקבלת שבת עלתה עד נה"י דז"א, אבל הענין הוא זה, ובו יתבאר, ענין קריאת המלכות בשם חקל תפוחין קדישין מה ענינו, והוא, כי הנה בקבלת שבת בשדה, אז נה"י דז"א עלו למעלה, ונשאר המקום פנוי וחלל במקומם, ונמצא, כי במקום אשר עומדים עתה האורות הנה"י עצמם, נקרא עיר ובתים וישוב, ובאותו מקום החלל והפנוי, נקרא שדה שהוא בלשון תרגום חקל, כי נסתלק משם הישוב והאורות, אבל איננו מדבר שמם ח"ו, אבל הוא שדה, ראוי לזריעה, ונקרא מקום תחום שבת, כמבואר באורך לעיל בכל הדרושים שקדמו. ומה שהוא מתחת למקום זה האויר הפנוי, שהוא למטה מכל העולם ההוא, שם נקרא בחי' מדבר שמם, מדור הקליפה שאין בו ישוב, וגם איננו ראוי לזריעה, כדמיון השדה הראוי לזריעה, יען הוא מוכן וראוי לקבל בו הקדושה העליונה שנסתלקה משם.