תוכן
על פי שני עדים וגו' יקום דבר (יט,טו) בזהר: ולא עוד, אלא השמש והלבנה מעידים על האדם וכו'. כשמגיע
ראש השנה, יבא ס"מ לבקש דין על בניה, דהיינו ישראל שהם בני המלכות, לפני הקב"ה. והוא יאמר לו שיביא עדים. והוא מביא עמו את השמש. הלך להביא את הלבנה, והיא מתכסה וכו' שהיא עולה לאותו מקום שנאמר בו, במכוסה ממך אל תחקור. (הסולם אות יד)
ענין "שמש" הוא בחינת תורה. וה"לבנה" הוא בחינת מצוה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת.
ובמלכות יש ב' זמנים: א( זמן הקטנות, שאין לה רק נקודת הכתר ואור המלכות. וכשהיא בבחינת קטנות היא עולה לכתרקנב, שאז אין להס"א שום אחיזה במלכות, כי בלמעלה מהדעת אין שום אחיזה לחיצונים.
נמצא, כשהוא רוצה לקטרג על ישראל ומביא עמו את השמש שהוא בחינת תורה, אין לו עדים, כי אין עדים אלא שנים, שהם בחינת תורה ובחינת מצוה, ושלמות נק' שיש ב' דברים: תורה ומצוות. משא"כ אם הם דבוקים בבחינת מצוה, שהיא בחי' אמונה למעלה מהדעת, שנקרא עביות דכתר, אז אין לס"א במה להתאחז בישראל.
