תוכן

י"ט טבת תרצ"א
"אמר ר' יהודא אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצאה בת קול ואמרה: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר: חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר" (עירובין כ"א ע"ב), ולכאורה קשה: למה על התיקונים האלו שתיקן יצאה הבת קול? ועוד תימא: מאי "ואומר"?
אלא אפשר לומר שהדברים האלו "עירובין ונטילת ידים" יש להם קשר עם השני דברים מהשלשה שניתן לשלמה לבחור מהם "עשירות" ו"נפילת האויבים לפניו". עירובין יש לו קשר עם נפילת האויבים עפ"י מאי דאיתא אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין, היינו שהאויבים היו נופלים לפניהם. אך כשראה שלמה ששמירת שבת בלי עירובין קשה מאד, שאפי' להוציא מבית לחצר אסור, אז עמד ותיקן עירובי חצירות, ממילא לא יחללו את השבת, ועי"ז יגאלו ויפלו האויבים לפניהם.
גם העשירות יש לו קשר עם נטילת ידים, עפ"י מה דאיתא בזוהר בראשית באחד שדקדק בנטילת ידים וברכו רשב"י "מלא ידיו מברכותיך" (לך לך צ"א ר"ס), עיי"ש כל הענין. לזה אמרה הבת קול: "בני אם חכם לבך", היינו שבחרת לך "חכמה", "ישמח לבי גם אני", שגם העשירות תנתן לך ע"י החכמה בתיקון נט"י. והפסוק השני שמביא ואומר כנגד נפילת האויבים, לזה אמר "ואשיבה חורפי (מחרפי) דבר".