תוכן

תרצ"א
עיקר עבודה שלנו היא לקרב הזמן בבחי' "אחישנה", כמ"ש: "ישראל מקדשים לזמנים". כי כלפי הבורא יתב' הוא הכל בשלמות בבחי' "בעתה", כי אצלו יתב' אין שום זמן שייך אצלו, כי הוא למעלה מן הזמן. א"כ כל העולם סוף כל סוף יבואו לתכלית הנרצה, רק דרך יסורים ואריכות זמן. רק עיקר עבודת ישראל בקיום תו"מ רק לקרב את הזמן בבחי' "אחישנה", בבחי' אהבה והשתוקקות, והיסורים שיש בדרכה של תורה הוא ג"כ רק לקרב את הזמן.
א"כ עיקר העבודה צריך להיות בזריזות כדי לקצר את הזמן בכל אופן האפשרי, אף שנדמה לו שהיסורים דרך תורה יותר קשים, אבל הם קטנים בזמן וגם יותר קרובים אצל השי"ת. נמצא שהם גדולים באיכות וקטנים בכמות. והיסורים של בחי' "בעתה" הם נדמה שהם קטנים באיכות, אבל הם גדולים בכמות ואריכות הזמן, והם רחוקים מהשי"ת.