תוכן

מוצש"ק וירא תשי"ג
עיקר היסוד הוא דרך הידועה לכל. וענין הזהירות והשמירה שיש בענין מוחא, היא מסיבת שהוא נבנה על יסוד השאלה. ואם נזדמנה לו השאלה הידועה, צריך להיות מזוין ומחוסן לעמוד על המשמר, ולענות על המקום את התשובה הידועה. ז"א שכל הבנין נבנה על שאלות ותשובות, וזה הוא כשהולך בדרך ה' וזוכה לבנות בנין השכינה, ובזמן שאין לו כבר מקום של שאלות ותשובות, אזי הוא נק' בחי' עומד.
וגם לאלו שכבר זכו להתלבשות השכינה בקביעות, וכבר הולכים בדרך המדרגות, שכבר אין להם אז מקום לעבודה הנ"ל, אזי ה' הכין להם מקום, שעל מקום הזה יהיה להם יסוד פנוי להשרות את האמונה. הגם שזה קשה להבין, איך יצויר דבר כזה במדרגות עליונות, אבל הקב"ה בעצמו יכול לעשות דבר כזה, שזה ענין תיקון דקו אמצעי, ושאסור לקבל מבחי' קו שמאל. ויחד עם זה אנו רואים שבחי' החכמה מתגלה רק במלכות. ואעפ"י שמלכות היא בחי' כנגד להחכמה, מכל מקום דווקא כאן במלכות הוא מקום גלוי החכמה. וזה ענין "והמכשלה הזאת תחת ידך" [ישעיהו ג' ו'], שדרשו רז"ל [שבת קי"ט ע"ב]: ש"אין אדם עומד על דבר הלכה אלא א"כ נכשל בה". "הלכה" נקראת בחי' מלכות, (שזה ענין הכלה, ובזמן שהולכים להכלה נק' "הלכה") והיא נבנית רק על מכשולים, היינו על זמן של "שאלות". ובזמן שאין לו שאלות, אין לה את השם של אמונה, או שכינה.