תוכן

רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות הרשעים, ואף לא מיסורי הצדיקים (אבות ד' טו').
ויש לומר, זה על דרך שאמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכי לא תרתון תרתי גהינום (יומא עב:).
ידוע דענין ייסורי הצדיקים, נקרא בזה, שהוא רוצה לעבוד רק בעל מנת להשפיע. אם לא הולך לו נקרא זה יסורים, שזה נקרא הכרת הרע, היינו שבא לידי הכרה ברורה, שאין לו דבר רע יותר בעולם מהיצר הרע, משום שהוא המפריע להגיע לידי הטוב ועונג, מה שה' הכין להנבראים.
כי עיקר התיקון, מה שיש לנו לעשות, הוא לבוא לידי השתוות הצורה, שעל זה היה ענין הצמצום. ובזמן שבא לידי הרגשה זו, שרק זה הוא המפריע, אז בטח עושה תשובה, שמשתדל לבוא לידי השתוות. וכפי ערך היסורים, שהוא מרגיש כך, הוא מתרחק ממנו. ועל זה נאמר, אשרי, הגבר אשר-תיסרנו י-ה. וכמו כן את אשר יאהב ה' יוכיח, היינו שכדי לבוא לידי הרגשה זו, צריכים סיוע מה'.
וזה שאמר רבי ינאי, אין לנו משלות הרשעים, היינו בזמן שהרשעים מקבלים מלוי על חסרונם, אז הם בשלוה ולא צריכים יותר. מה שאין כן מי שרוצה ללכת בדרך האמת, אין הוא מקבל מזה סיפוק נפשי, היות שיודע, שעיקר החיים הוא לבוא לידי דביקות בה', שהוא ענין השפעה.
אם כן בזמן שהאדם מקבל מלוי על חסרונותיו, אין זה גורם לו שלוה, שלא יעורר אותו, שאין זה שלימות, אבל יסורים מזה שהגוף מקבל מילואים, אין לו יסורים. אם כן הוא יכול להשאר במצב שבו הוא נמצא. מה שאין כן צדיקים, היינו אם נופלים למצב של אהבה עצמית, הם מרגישים בזה יסורים, ורוצים לברוח מהיסורים, אז הם עוברים לצד הקדושה.
מה שאין כן הרשעים, אדרבה יש לו עכשיו הסיפוק המלא. מה שאין כן הבחינה שבאמצע הוא קירח מכאן וקירח מכאן, זה נקרא תרתי גהינום. וזה שאמר, אין בידינו לא משלות הרשעים, שיהיה לו סיפוק, וגם לא מיסורי הצדיקים, שעדיין, לא הגיע לבחינת, את אשר יאהב ה' יוכיח.