עיבור דז"א
בסו"ה ויתעבר ה' בי למענכם, ונק' עיבור מלשון מתעבר ונזעף, כי אחר שראש דז"א מילא להחלל דאמא שנק' "אם" הנה נסתם פי האם (שבו מונח הולד) בסוד מ"ם סתומה, וזהו גרם לה צער גדול, כי חסרה מאור דחסדים וחזר עליה אותו ענין אב"א עם החכמה כמו שהיתה בתחילת אצילותה.
וז"ס צער עיבור: שהוא מחמת הסיתום דפי האם (כיס של הולד).. ומחמת החשקות לחסדים מהכתר. (כבראש מקוה)