חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

עיבור

עיבור
אמרו (נדה ל:) בכל אדם, שבזמן עבורו נר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם עד סופו, והרבותא הוא אצל משה שאפילו אחר שנולד לאויר העולם, עוד נתן לו הקב"ה את האור הזה, דהיינו רק אותו זמן שעוד היה צריך להיות בעיבור, שהם שלשה ירחים, מששה חדשים ויום א' עד ט' חדשים שלמים, אבל אחר ט' חדשים לקח הקב"ה את האור ממנו