תוכן

ב' בחינות: א' ב"כח" ב' ב"פועל".

עט. בתחילה צריכים להבין, אשר האנוכיות הזו שגדרנו בשם כח של "רצון לקבל", אף על פי שהוא כל עיקר עצמותו של האדם, מכל מקום לא יצוייר כלל שיהיה לו קיום במציאות ממשית אפילו רגע אחד.
כי דבר זה שאנו מכנים אותו "כח", דהיינו, בטרם שיתגלה מכח אל הפועל, הוא אמנם רק דבר שבמחשבה, כלומר, שרק במחשבה אפשר לקבוע אותו כן. אולם למעשה לא יצוייר כלל שימצא איזה כח ממשי בעולם, בה בשעה שהוא נח לעצמו ואינו פועל כלום, משום שהכח אינו קיים במציאות, אלא רק כפי המידה המגולה בהפעולה, כי לא יתכן לומר על איזה תינוק שהוא בעל כח גדול, בעת שאינו יכול להגביה אפילו משא של ליטרא אחת, אלא אפשר לומר, שאתה מכיר באותו התינוק, אשר בשעה שיגדל יתגלה בו כח גדול. ומכל מקום אנו אומרים, אשר אותו כח וגבורה שאנו מוצאים באדם בעת גדלותו, היה עוד כלול באבריו וגופו של התינוק גם בקטנותו, אלא שהכח הזה היה בו בהעלם, ולא היה מגולה בפועל.
והן אמת שבמחשבה אפשר היה לקבוע כן, משום שהשכל מחייב כן. אולם בממשיות גופו של התינוק, בלי ספק שלא היה קיים אצלו שום כח של גבורה ולא כלום, להיות שלא נתגלה כן בהפעולה של התינוק.
וכן למשל כח התאבון, לא יארע לנו שיהיה כח הזה במציאות ממשית בתוך גופו של אדם בשעה שהאברים אינם מסוגלים לאכול, דהיינו, בעת השביעה. אולם אפילו אז נמצא כח התאבון, אלא שהוא בהעלם בתוך גופו של האדם, אשר אחר כך, לאחר העיכול, הוא חוזר ומתגלה בהגוף ויוצא מהכח אל הפועל. אולם משפט זה שייך לדרכי ההשכל של המחשבה. אכן, אין לו שום קיום במציאות ממשית. כי בעת השביעה אנו מרגישים, וברור לנו, שכח התאבון חלף הלך לו. והביט על מקומו ואיננו.
כי כל כח, אי אפשר כלל להציגו לעינינו כבחינת אוביקט (-נושא, יישות) העומד ונח וקיים לעצמו, אלא מבחינת סוביקטיבית (-נשוא), כלומר, בה בשעה שהוא פועל גם באותה ... שהוא פועל.