וסוד הה' עינויים הוא, כי כיון שמלכות עולה לאימא. שם יונקת מן הה' קולות פנימיות, והיינו פנימיות חג"ת נ"ה. והנה בשאר הימים שנוק' לוקחת מחיצוניות שלהם, באים אלו הה' דברים למטה1, אבל ביוה"כ שלוקחת הדברים האלו בסוד פנימיות, כנגדן אומרים ה' תפלות, להורות שביום זה הם בסוד הבל הפה שסודו פנימיות, ועל כן אינם מושגים לנו, ולכן אנו מתענים ביום זה, ואסורים בו כל הה' דברים.
ואע"פ שביוה"כ אין עליה אלא לנוק', כיון שכל מזוננו, מנוק' נמשך, לכן מתענים גם הזכרים. וכל העליות של יוה"כ כלם לנוק', שעולה מדרגה אחר מדרגה , עד שמגעת בנעילה לעלות בדיקנא דא"א, ובינה עמה, כמו שנבאר בס"ד.
ונתחיל מתפלת ערבית, ובה עולה נוק' עד ראש התבונה2, וכשהיא שם - אימא מקפת לראשה בסוד טלית, כמו שמקפת לז"א ביום. והנה בשאר הלילות כיון שהוא שליטת הנוק' בסוד מדת לילה, אין משימים טלית, כי לנוק' אין שייך בחינה זו. אבל בליל זה שאימא מקפת לנוק' - נמצאת גם לה בחינת טלית, ולכן אנו משימים טלית גדול בליל יוה"כ, בסוד אימא המקפת לנוק', כמר שמקפת לז"א. אבל כיון שהדבר הזה מעצמו נעשה -אין מברכים עליו, והכונה היא לשום אותו בלא ברכה דוקא, להורות הבחינה הפרטית של הלילה, כי אם משימים אותו מבעוד יום ומברכים עליו, אינו הולך לתכלית הכונה.
1באכילה ושתיה.
2 בשעה"כ (קב ע"ב ) אומר: שבכניסת היום, עולה לראש התבונה, ובערבית - למלכות דאימא. אמנם להלן בערבית אינו מביא העליה השניה, וכן הוא במחזור רמח"ל שכתב: בליל כפור נוק' עולה בראש התבונה.